סכסוך ירושה בין אחים, כאשר המחלוקת העיקרית בניהם, היא מי יקבל את מכסות הביצים של ההורים המנוחים, הגיע לפתחו של בית המשפט. פרטי המקרה, ההחלטות בית המשפט והיפוכן במסגרת הערעור, יוסברו כעת.
שני אחים, יורשיהם עלפי דין של הוריהם המנוחים, האחד הוא בן ממשיך במשק שהיה בבעלותם של ההורים והשני, הנו בעל משק המפעיל לול לגידול ביצים, הגישו תביעות לבית המשפט לענייני משפחה על מספר נושאים לגבי הרכוש שהותירו אחריהם הוריהם.
מכסות הביצים -
במרכז המחלוקת, עמדה השאלה מי זכאי לקבל את מכסת הביצים?
הבן הממשיך טען בין היתר, כי מכסת הביצים של הוריו הן חלק בלתי נפרד מן הנחלה אותה קיבל כבן ממשיך ולכן, הוא זכאי לקבלן מעצם היותו בן ממשיך במשק.
מנגד, טען האח השני, כי מכסת הביצים היא אינה חלק מנחלה, ולכן שייכת המכסה לסה"כ נכסי העיזבון וצריכה להתחלק בין כל היורשים על פי דין.
בית המשפט לענייני משפחה התבסס על ס' 34 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושווק) תשכ"ד – 1963 אשר מתייחס לדרכי העברה של מכסת ייצור:
- "(א) מכסה אישית ניתנת להעברה, כולה או מקצתה, בין בעל מכסה אישית אחד למשנהו בלבד.
(ג) דרכי העברת המכסה ורישום ההעברה יהיו בהתאם לנהלים שתקבע המועצה;
נהלים כאמור יפורסמו ברשומות."
חוק זה מפנה את בית המשפט לס' 3 לנוהל המועצה לענף הלול מחודש אפריל 2015 אשר קובע כי "לאחר פטירת שני בני הזוג, אם מונה בן ממשיך, מכסת הביצים עוברת לבעלות הבן הממשיך (בתנאי שיומצא תוך 90 יום אישור רמ"י להעברת הנחלה). (תמ"ש 3845-07-14 ח נ' ח ואח').
לפיכך, קבע בית המשפט, כי הבן הממשיך זכאי לקבל את מכסת ייצור הביצים מתוקף היותו בן ממשיך.
מחלוקת זו הגיעה בערעור לבית המשפט המחוזי אשר הפך את ההחלטה בקובעו כי, החלטה זו סותרת את ההלכה הפסוקה. בבע"מ 4937/11 ניסים עמרם נ' משה עמרם [פורסם בנבו] (02.07.2012) בה קבע כב' השופט הנדל, כי "מכסת הביצים היא זכות עצמאית ונפרדת, אשר אינה נכרכת אחר הנחלה שבה היא משמשת אמצעי ייצור" (עמ"ש 37202-02-20).
הרציונל לכך נובע מההבחנה שעשה בית המשפט בין המשק עצמו לבין מכסת הביצים, "בעוד שהמשק הוא קרקע המוחכרת למתיישב, המכסה היא סוג אחד בלבד מתוך כלל אמצעי הייצור שיכולים לפרנס את המשק." ( בבע"מ 4937/11 ניסים עמרם נ' משה עמרם ) ולכן, לא ניתן לטעון כי מכסות הביצים הן חלק בלתי נפרד מן המשק.
בנוסף, בגלל שמשקל הלכה גדול ממשקלו של נוהל, הרי יש לפרש את הנוהל בהתאם לקביעת הפסיקה.
לפיכך , ניתן להבין כי מכסת הביצים הנה חלק מנכסי העיזבון של ההורים המנוחים ועל כן, עוברת בירושה לכל יורשיהם החוקיים על פי צו הירושה
תביעת הפינוי משטח המשק -
מחלוקת נוספת שעלתה במסגרת הסכסוך בין האחים, הינה תביעה שהגיש הבן הממשיך נגד אחיו, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יורה לאחיו לפנות את הלול (השייך לאחיו) משטח המשק.
הבן הממשיך , הוא בעל הזכויות במשק מס' 33 מתוקף היותו בן ממשיך, האח השני הוא בעל הזכויות במשק מס' 34 ומפעיל לול שנבנה והוקם על ידו בשנת 1986, חלקו ממוקם במשק מס' 34 וחלקו האחר ממוקם במשק מס' 33.
במסגרת התביעה ביקש הבן הממשיך להורות לאחיו לפנות את הלול שנמצא בשטח משק מס' 33 ולהפסיק להיכנס ולהשתמש במתחם המשק, מהסיבה שהשימוש בשטח המשק מתבצע ללא אישורו ולכן מתבצעת השגת גבול.
האח הנתבע טען להגנתו, כי הוא הקים את הלול לאחר שקיבל רשות שימוש בלתי חוזרת ולצמיתות מהוריו, עליה הסתמך ומשתמש בה למעלה מ – 30 שנה.
בנוסף, נטען כי בעקבות רפורמה בענף הלול, אשר מטרתה להוציא את משקי ההטלה מאזורי מגורים, יפורקו הלולים הנמצאים בשטח המושב ובמקומם יוקמו שתי חוות לולים מחוץ למושב. לכן, לא ניתן לטענתם לקבל היתר לבניית לול או להעתקתו בתוך המושב.
בית המשפט קבע, כי אכן ניתנה לאח רשות שימוש בלתי חוזרת מהוריו להקמת הלול בשטח משק מס' 33, אך הוא יצטרך לפנות את לולו משטח המשק לכל המאוחר ביום בו יוקם ותאוכלס חוות לולים מחוץ למושב על ידי חברי המושב בהתאם לתנאי הרפורמה בענף הלול.
גם מחלוקת זו הגיעה לבית המשפט המחוזי בערעור, אך זה תמך בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה ולא ראה צידוק לשנותה.
לסיכום –
לפי פסק הדין וההלכה הפסוקה הקודמת לו, ניתן להבין כי מכסות ביצים הן נכס כלכלי עצמאי ונפרד מהמשק, בין היתר מהסיבה לפיה ניתן להשתמש במשק לפרנסת בעליו גם בדרכים אחרות (באמצעי ייצור אחרים) ללא מכסת הביצים.
לכן, במידה ורוצים שמכסות אלו תעבורנה לאדם מסוים, לא מספיק להגדירו כ"בן ממשיך", אלא יש להסדיר זאת באמצעות הצוואה באופן מסודר.
