אחד המאפיינים הבסיסיים של בעלות על זכויות הקרקע, הינה האפשרות של בעלי הזכות לקבוע את זהות הפרטים להם הזכות להשתמש בקרקע, לעבור דרכה או לעבדה. ואולם, כמו כל זכות, אין היא אבסולוטית ומוחלטת, ולעתים מתנגשת היא עם זכויות אחרות, אשר גם הם למצער ראויות להגנה.

בצורת ההתיישבות של מושב, שלא פעם מאופיינים בקרבה פיזית גדולה בין חברי המושב והנחלות שלהם, עלול להיווצר מצב עובדתי, שבו מיקום נחלה של חבר מסוים, גורמת לאי נוחות וקשיים בעיבוד ובמגורים של חבר אחר, לו נחלה סמוכה לנחלת שכנו.

בימינו, בהם בני דור המייסדים במושבים הולך ומתמעט, עולה ומתחזקת חשיבותה של יכולת ההעברה ה'בין דורית', בין דור זה לדור הצעיר אשר נאחז ומקיים את המשקים ועסקי החקלאות אשר הוקמו עליהם.

מכאן, פעמים רבות נוצרות מחלוקות וסכסוכים ואף מאבקים משפטיים ממושכים בכל הקשור לאפשרויות ההעברה לדור ההמשך, כפי שנוכל לראות במקרה זה. האם קיומו של ייפוי כח בלתי חוזר עליו חתמו ההורים לשם מינוי בנם כבן ממשיך, כאשר אין אפשרות מעשית למינוי בן ממשיך, הינו בר תוקף? האם בניה על נחלת ההורים כהסתמכות על ההבטחה מסוגלת להקנות דבר לבונים?

נסקור סוגיה שנדונה בבית המשפט לענייני משפחה בת"א, ואשר עוסקת בשאלות אלו ועוד רבות אחרות, הנוגעות ל'מוסד הבן הממשיך' ולזכויות חברי אגודה בהיעדרו של הסכם תלת צדדי, קרי, קיומו של 'הסכם משבצת' דו צדדי בלבד, בין האגודה לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י - המנהל, לשעבר).

תמ״ש99549/00 ב.ק. נ׳  ע.ק.ואח׳, פס״ד מיום 10/10/10

על פי החלטות רשות מקרקעי ישראל וחוזה המשבצת, על בעל הזכויות בנחלה מוטלות חובות שונים לצד זכויותיו. האם כאשר בעל נחלה אינו עומד בהתחייבויותיו לרשות מקרקעי ישראל עומדת הזכות שלא לחדש את חוזה החכירה?

סיפור המעשה מתאר מחלוקת שהגיעה לפתחו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת, כאשר הצדדים בענייננו הינם ועד מושב בצפון, ויורשת של אחד מבעלי הנחלה.