קואופרטיבים ראשוניים לאשראי ולחיסכון הוקמו באמצע המאה ה - 19, בעיקר בגרמניה. שני אנשים נחשבים כאבות התנועה הקואופרטיבית לאשראי, והם הרמן שולצה-דליצ'ה, אבי הקואופרטיב לאשראי בשביל בעלי-המלאכה הקטנים ומעמדות הביניים העירוניים, ופרידריך רייפאייזן, אבי הקואופרטיב לאשראי באזורי הכפר. לואיג'י לוצאטי הקים באיטליה קואופרטיבים לאשראי, שמיזגו אתרעיונות שני קודמיו.

הקואופרטיב לאשראי הוא, אחרי הקואופרטיב הצרכני, הנפוץ ביותר בעולם כיום. הוא קיים ברובן הגדול של מדינות העולם, כולל העולם השלישי. הוא נוסד בידי איגודים מקצועיים ובידי ארגונים אחרים, כולל ממשלתיים. הוא קיים באזורי הכפר ובערים. הוא כה נפוץ, מכיון שהוא עונה על צורך דחוף וחשוב ביותר של כה רבים: הצורך לקבל אשראי כספי למטרות שונות.

שימושים חורגים וחריגות בניה הם נושאים שמעסיקים רבות את בעלי הנחלות לאור דרישה להסדרתם בטרם יישום החלטה 1523 או כל החלטה אחרת של רשות מקרקעי ישראל ונוכח העובדה שבימים אלה מקדמים במושבים ובמוצעות תכניות לבנייה של בית שלישי בחלקות המגורים, פיצול מגרשים מנחלות, הסדרת מבנים לפל"ח ושימושים נלווים לחקלאות וכו'.

הצגת הבעיה:

הסדרה של השימושים החורגים נדרשת בעת ביצוע של כל פעולה בנחלה, החל מהוצאת אישור זכויות, קבלת התחייבות לרישום משכנתא, העברת זכויות, הוצאת היתר בניה, חידוש תקופת חכירה וכו'.

התוצאה היא - בנחלה בה מתקיימים שימושים חורגים וחריגות בניה לא ניתן לבצע פעולות מבלי לקחת סיכון לתביעה לתשלום דמי שימוש, הריסה והוצאות נלוות נוספות.

ביום 15.04.2018 התקבלה החלטת הממשלה מס' 3738 בעניין "הגדרת יישובים ואזורים כבעלי עדיפות לאומית".

מניתוח הצעת ההחלטה עולים מספר שינויים המשפיעים על קיבוצים ומושבים.

בסעיף ב' "יישובים סמוכי גבול" בתבחינים  לקביעת הישובים המוגדרים כיישובים בעלי עדיפות לאומית נגרע מהחלטות קודמות המשפט: " מועצה אזורית, אשר לפחות מחצית מן היישובים בתחומה הם ישובים סמוכי גבול, יהיו כל היישובים הנמצאים בתחומה בעלי עדיפות לאומית."

גריעת משפט זה הובילה לכך שהקיבוצים ברור חיל, דורות ורוחמה הוסרו מרשימת הישובים בעלי עדיפות לאומית, ולא יוכלו להיכלל ברשימות עדיפות לאומית של משרדי הממשלה

חברים תרשמו את המועד יב' בניסן תשע"ח (28.3.18), רשות מקרקעי ישראל פרסמה באתר האינטרנט כי החלטה 1523 יצאה לדרך באופן רשמי ומזמינה את החוכרים להגיע וליישם את החלטה 1523.

בפועל במרחבים מיישמים את ההחלטה בחודשים האחרונים, מרחב צפון מתקדם מכולם והתחיל ליישם את ההחלטה כבר לפני כחצי שנה ובהתאם הומצאו שומות לדמי כניסה ודמי רכישה במסגרת בקשות יזומות של בעלי נחלות ובתהליך עסקאות מכר של נחלות.

דמי ההסכמה חלפו מן העולם באופן רשמי! ברגע שרמ"י פרסמה את ההזמנה להגיע ולבצע "התחשבנות מחדש" עולם "דמי הרכישה" נכנס לתוקף באופן רשמי ובהתאם לכך יש לפעול במסגרת עסקאות מכר ורכישה של נחלות.

נזכיר, כי ברוב האזורים בארץ (למעט אזור עדיפות לאומית א' וקו עימות ובחלק מאזורי עדיפות לאומית ב') דמי הרכישה גבוהים מדמי ההסכמה ונושא זה יש להסדיר ביחסים בין מוכרים לקונים בהסכמי המכר.

בשלב זה, בעלי הנחלות נדרשים לשים לב לתאריך 9.3.19! זהו המועד האחרון להגיש בקשות להתחשבנות מחדש. כרגע עמדת רמ"י היא, כי חוכר שלא יגיש את הבקשה במועד לא יקבל את הזיכוי בגין דמי ההסכמה ששילם המוכר בעת ביצוע העסקה וההשלכות לכך הן מיליוני שקלים!!! נעיר כי יש לנו השגות על עמדה זו!

כשהפסח והפסחא מאחורינו יום העצמאות בפתח ולפנינו הרמדאן ועיד אל פיטר ראוי לשוב לדון ולחדד בנושא.

החוק הראשון שנחקק ימים אחדים לאחר הכרזת העצמאות בה' אייר תש"ח 14 למאי 1948 היה "פקודת סדרי השלטון והמשפט". בין שאר הנושאים שבפקודה נקבע כי ימי המנוחה ליהודים יהיו שבת ומועדי ישראל. נקבע כי מועדי ישראל הם 2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, היום הראשון והשביעי של פסח וחג השבועות בהמשך הוסף יום העצמאות כיום שבתון שדינו כיום חג. לגבי מי שאינם יהודים נקבע: "תהא זכות לקיים ימי מנוחה בשבתם ובחגיהם" (רשימה מצורפת). פירוט ימים אלה פורסם בתקנות מאוחר יותר⁽¹⁾. מכל מקום נקבע כי למי שאינו יהודי הזכות לבחור לשבות בחגי דתו או בחגי ישראל.

ב-1951 חוקק חוק שעות עבודה ומנוחה ובו פירוט המותר והאסור בעניין עבודה בימי המנוחה, דינם של ימי החג הינו כשל יום המנוחה השבועי. המשמעות על פי החוק היא כי אסורה העסקה ביום זה. חריג לכלל קיים במקצועות מסוימים (בחקלאות הדבר רלוונטי לעובדים העוסקים בלעדית בטיפול בבעלי חיים) או למי שניתן בעניינו היתר מיוחד משר העבודה.

אורך יום המנוחה הרגיל הוא לפחות 36 שעות. השר מוסמך לקבוע במקצועות מסוימים יום מנוחה באורך של 25 שעות (ולא פחות מכך).

אגודה שיתופית (Cooperative) היא סוג של תאגיד, דהיינו חֶבֶר בני אדם המתאגדים יחד להשגת מטרה משותפת, והם בוחרים להקים אגודה שהינה ישוּת משפטית נפרדת, כלומר הזהות של התאגיד ובמקרה זה אגודה שיתופית שונה מזהות של החברים בו.

בשונה מתאגידים אחרים, האגודה השיתופית (להלן: "האגודה") היא תאגיד שנועד לרווחת חבריו והגדלת הרווחים בלבד אינה המטרה היחידה, בשונה מתאגיד מסוג חברה לדוגמא, היא גם אינה עמותה וכאשר נצבר באגודה רווח, רשאית היא לחלק אותו לחבריה או להשקיעו בפעילויות אחרות של האגודה.

בשונה מחברה שבה יש בעלי מניות ועובדים, חבריה של אגודה הם אנשים היכולים לעזור לעצמם ולקחת את האחריות לגורלם ולשיפור איכות חייהם ובעיקרון ההתאגדות של אגודה מבוססת על עקרונות של שוויון ולכן מדובר בתאגיד עם דמוקרטיה ישירה. 

לכן יש חשיבות רבה לניהול תקין של האגודה ולתשומת לב לפרטים בו ורשימה זו באה להדגיש נקודות חשובות להתייחסות.

פעמים לא מעטות אנו נתקלים במקרים בהם הורה מעוניין להעביר את הנחלה במתנה לילדו.

כפי שכבר אמרנו : "לא מעבירים נחלות במתנה לילדים"!

הורה שמעביר נחלה לילד הופך להיות "דייר" של הילד והכלה/חתן בנחלה. כל סיטואציה שתתרחש אצל הילד והכלה (לדוגמא: "הכלה תהפוך לתקלה"), פרידה, מוות, פשיטת רגל, מחלוקת משפחתית, מעמידה את ההורים בסכנה אמתית גם אם נערך בין הצדדים הסכם מתנה מקיף שנראה שכולל את כל הסעיפים וההוראות שניתן היה לחשוב עליהם באותה עת.

חברים, המקרים שמגיעים לשולחן הגישור לא עלו אפילו בדמיון כאשר ההסכמים נערכו, ואכן החיים מזמנים לנו סיפורים קשים וסבוכים שהיו נחסכים מהורים מבוגרים אילו הנחלה לא היתה מועברת במתנה לילד אלא שהיתה נערכת צוואה.

חשוב לזכור, צוואה ניתן לשנות בכל "בוקר" ואילו מתנה היא פעולה "בלתי חוזרת". האפשרות לחזור ממתנה ניתנת במקרים קיצוניים ביותר. גם במקרה שבו קיימת להורה עילה לחזור בו ממתנה, כמו לדוגמא: "התנהגות מחפירה", הורה בגיל מבוגר צריך להשקיע תעצומות נפש ולהוציא הוצאות משמעותיות ולהגיש תביעה בכדי לנסות להפוך את הקערה על פיה, בכדי לבטל את המתנה בעילות של טעות, הטעיה, התנהגות מחפירה, הפעלת סעיף הביטול בהסכם המתנה, דבר שבתי המשפט מאפשרים, כאמור, במקרי קיצון בלבד.

בפועל, ברוב המקרים הורים לא מגישים תביעות כנגד הילדים, גם כאשר הם מרגישים שנעשה להם עוול. לעיתים הנחלה הועברה במתנה לפני שנים רבות וכעת המציאות השתנתה וההורים מבקשים לתקן את "טעויות" העבר והילדים כמובן לא יאפשרו את החזרה מהמתנה. וכך ההורים משלימים שלא בטובתם עם המצב ונותרים עם לב כבד שלא מניח להם עד סוף ימיהם.

על הסכם קיבוצי חדש בין המעסיקים וההסתדרות שנחתם לפני כשנה הוחל ע"י שר העבודה והרווחה חיים כץ ובהסכמת שר האוצר משה כחלון צו הרחבה. בצו מקוצר שבוע העבודה ל-42 שעות במקום 43 שעות ושעות העבודה לחודש יהיו 182 במקום 186.

הצו החדש מבטל את צו ההרחבה – הסכם מסגרת 2000 שהוחל  ב-1.7.2000 שקבע: "העובדים יעברו לשבוע עבודה בן 43 שעות בלא הפחתה בשכר, שכר השעה יחושב על בסיס של 186 שעות לחודש עבודה".

aהצו האמור הפחית את שעות העבודה השבועיות מ-45 ל-43.

משמעות החלתו של הצו החדש היא כי החל מאפריל השנה ערך שעת עבודה על פי חוק שכר מינימום יעמוד על 29.12 ₪ במקום 28.49 ₪. המשמעות היא הפחתה של כ-50 שעות בשנה שערכם כ- 1,480 ₪. כמובן שקיצור השעות הבסיסיות משליך על חישוב השעות הנוספות.