אצל מושבים וחברי מושבים העוסקים בפעילות חקלאית קיים בלבול בשאלת חובת תשלום היטל בגין העסקת עובדים זרים בכלל ועובדים "מסתננים" בפרט. לכן הפעם אסקור בפניכם את עיקרי הדברים המתייחסים לסוגיה זו.
סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003, קובע:
(א) מעסיק חייב בהיטל בשיעור של 20% מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת המס (בפרק זה – ההיטל) ואם העובד הזר מועסק על ידו לפי היתר להעסקת עובד זר בענפים אלה יהא שיעור ההיטל כמפורט להלן: בענף החקלאות – 0%, ובענף המסעדות האתניות, בענף התעשייה או בענף הבניין – 15%.
(ב) ההיטל לא ינוכה, במישרין או בעקיפין, מההכנסה של העובד הזר.
כלומר, בהתאם לסעיף זה, בגין כל עובד זר יש לשלם היטל בשיעור של 20% משכרו, כאשר החוק מעניק פטור מתשלום ההיטל למי שמעסיק עובד זר בהיתר בענף החקלאות.
בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 12.9.17* נידונה השאלה האם הסעיף הנ"ל חל גם לגבי העסקת עובדים שנכנסו לישראל בניגוד לדין ומחזיקים ברישיונות זמניים. כלומר, האם יש מקום לחייב בתשלום היטל בגין העסקת עובדים יוצאי אריתריאה וסודאן מכוח חוק הבראת הכלכלה.
ביסוד עמדתן של המערערות באותו עניין, חברות המעסיקות עובדים זרים שהתיקים בעניינן אוחדו, עמדה ההנחה לפיה יש להבחין בין עובדים אלו, שהם בגדר "שוהים מוגנים" לשיטתן, לבין שאר העובדים הזרים במדינה, נוכח קיומם הנטען של הבדלים מהותיים בין שתי האוכלוסיות. המשיבים, פקידי שומה שונים, טענו כי דין טענות אלו להידחות.
בראשית פסק דינו קובע בית המשפט כי התיקים שלפנינו מעוררים שאלות בדבר מדיניות המיסוי הראויה ביחס לעובדים יוצאי סודאן ואריתריאה, נוכח מעמדם ה"אנדרוגני" בישראל – מחד גיסא, הם אינם שוהים במדינה על פי היתר אלא הסתננו אל תוך גבולותיה, ומאידך גיסא זוכים הם להגנה קולקטיבית, שבאה לידי ביטוי באי הרחקתם לארצות מוצאם ובהיעדר אכיפת האיסור כנגד העסקתם.
בעניין חובת תשלום ההיטל קובע בית המשפט כי חוק עובדים זרים נוקט בלשון רחבה, המגדירה "עובד זר" כמי "שאינו אזרח ישראל, או תושב בה". משכך על פני הדברים, באין התייחסות מפורשת בחוק הבראת הכלכלה לעובדים יוצאי סודאן ואריתריאה, משתמע כי אלה נמנים על קבוצת העובדים הזרים, שכן אינם – במובהק – אזרחי ישראל או תושביה, אלא מסתננים המחזיקים ברישיונות שהייה זמניים גרידא. בית המשפט מציין כי המערערות העלו מגוון דרכים פרשניות, שמטרתן בסופו של יום זהה, ועניינה החרגתם של עובדים יוצאי אריתריאה וסודאן מגדר חוק הבראת הכלכלה. אולם, בית המשפט קובע כי אפילו אם נצא מן ההנחה שניתן להתגבר באמצעים פרשניים על המשוכה אותה מציבה ההגדרה הלשונית הכוללנית שבחוק עובדים זרים, הרי שמתן פטור מתשלום היטל למעסיקים בנסיבות ענייננו אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו של ההסדר.
כך, בית המשפט מציין כי ההיטל הוא תשלום מכוח הדין, ואשר לו תכלית נפרדת, שעניינה הקטנת סך העובדים הזרים (בלא הבחנה מפורשת בין עובד אחד למשנהו) המועסקים במקומם של עובדים ישראליים. על כן קובע בית המשפט, כי מהלך פרשני המבקש להסיק מקיומה של מדיניות שנועדה לאפשר תעסוקה בעבור יוצאי סודאן ואריתריאה ולו ברמה המינימלית ביותר – קרי, באמצעות אי אכיפת האיסור אשר מוטל על העסקתם מעיקרא – כוונה לפטור את מעסיקיהם כליל מתשלומו של היטל שמטרתו לאזן את השלכותיה הכלכליות השליליות של העסקת עובדים אשר אינם אזרחי ישראל או תושביה, הוא מעט מרחיק לכת.
בית המשפט דוחה עוד את טענת המערערות בדבר השלכותיו הצפויות של ההיטל על מצבם הכלכלי של העובדים וקובע כי לא הובאו לפניו נתונים או ראיות שיש בכוחם כדי לתמוך באמור. אדרבה, ממכלול טענות המערערות והמבקשים ניתן להסיק, לשיטת בית המשפט, כי השתת ההיטל אינה טומנת בחובה חשש ממשי לפרנסתם של העובדים המסתננים, דווקא בשל נסיבות העסקתם הייחודית והעובדה שהם עובדים בעבודות שאינן מבוקשות על ידי עובדים ישראליים. בית המשפט דוחה גם את כל שאר טענות המערערות וקובע בסופו של דבר כי אין מקום להיעתר לטענותיהן בנושא ההיטל.
יוצא איפוא, כי בית המשפט העליון הכריע כי סעיף 45 לחוק הבראת הכלכלה חל גם על עובדים "מסתננים". עליכם לדעת כי אי תשלום ההיטל בגין עובדים אלו חושף את הקיבוצים לקנסות מטעמה של רשות המיסים שכבר החלה בהליכי אכיפה כנגד מעסיקים שלא שילמו את ההיטל עד היום. בכל מקום בו קיים ספק, אנו ממליצים לפנות לייעוץ משפטי.
* ע"א 4946/16 שלמה סעד נ' פקיד שומה אשקלון (פורסם בנבו, 12.09.2017)
