בית משפט השלום דחה תביעה במסגרתה ביקש חקלאי את ביטול הסכם הפשרה עליו חתם לפני כ- 20 שנה מול לקוחתנו, אגודה שיתופית חקלאית, הסכם אשר אף קיבל תוקף של פסק דין. התובע חויב בתשלום הוצאות בסך 35,000 ש"ח.
השתלשלות העניינים
התובע, חקלאי, עסק בגידול תרנגולי הודו ורכש במשך שנים ארוכות הודנים מלקוחתנו, אגודה שיתופית חקלאית. לאחר שהתובע לא עמד בחובותיו כלפי האגודה, התיק הגיע לבית המשפט. במהלך הדיונים נחתם בין הצדדים בשנת 2004 הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. בהסכם הפשרה פורט חובו של התובע בסך של מאות אלפי ₪ וסוכם כי ישלם סכום נמוך לעין שיעור מסך חובו לצורכי פשרה.
התובע, אשר לא עמד בהסכם הפשרה, הגיש בשנת 2021 תביעה במסגרתה טען, כי יש לבטל את הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים עקב תרמית. התובע טען, כי העלימו ממנו כרטסת ממנה עולה כי חובו האמיתי היה על סכום נמוך.
במסגרת התביעה טען משרדנו בשם האגודה, טענות מקדמיות (התיישנות, מעשה בית דין), כי האגודה ויתרה על חלק נרחב מהחוב, כי התובע ממילא לא פרע את רוב חובו, כי הן בהליכים בבית המשפט והן בעת החתימה על הסכם הפשרה היה התובע מיוצג על ידי עורכי דין, ובעיקר - כי קבלת התובענה תפגע פגיעה קשה בעקרון סופיות הדיון.
באילו נסיבות ניתן לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין?
ככלל, ביטול פסק דין שאישר הסכם פשרה יתרחש במקרים נדירים בלבד, כאשר נמצא פגם חריג וכבד משקל, המשמיט את הבסיס להסכם הפשרה כפי שנכרת. זאת, לאור עקרון סופיות הדיון, כלומר הציפייה הסבירה של הצדדים כי מדובר ב'סוף פסוק'. בית המשפט ציין בפסק דינו, כי שיטת המשפט הישראלית מעודדת פשרה והדגיש את החשיבות שבכיבוד הסכם הפשרה כחלק מעקרון סופיות הדיון.
הנחת המוצא הנה שהסכם הפשרה לא נחתם בחטף, אלא נשקל היטב על-ידי הצדדים טרם כריתתו, ולכן יש לנקוט משנה זהירות טרם ביטולו, בפרט כאשר הושג במסגרת הליך שיפוטי והפך לפסק דין לאחר אישורו על ידי בית המשפט.
ואולם, מכיוון שהסכם פשרה הינו חוזה לכל דבר ועניין, ניתן לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין מחמת אותם פגמים המאפשרים ביטול חוזה (טעות, הטעיה, עושק וכפיה). הפגם החוזי נדרש, כאמור, להיות מהותי, כזה היורד לשורש ההסכמה החוזית בין הצדדים. יצוין, כי מכיוון שהסכם פשרה מהווה למעשה הסכם ל"קניית סיכון", לא ניתן לבטלו עקב טעות ב"כדאיות העסקה", כלומר הבנה מאוחרת של אחד הצדדים כי הסכם הפשרה אינו מוצלח כפי שסבר בתחילה.
בית המשפט דחה את טענות התובע
בית המשפט קיבל את עמדת משרדנו, כי התובע לא ביסס ולו בראשית ראיה טענות המצדיקות את ביטול הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.
ראשית, בית המשפט בחן את טענתו המרכזית של התובע, כי לקוחתנו הציגה לו מצג שגוי לפיו חובו עומד על סך של 672,012 ₪ וכי רק על בסיסו הסכים לפשרה, ושלל את הטענה לחלוטין. נקבע, כי הכרטסת עליה ביקש התובע לבסס את טענתו לתרמית אינה "ראיה חדשה", אלא צורפה להליכים בין הצדדים כבר בשנת 2003, כלומר הסכומים שצוינו בה היו ידועים לתובע בעת החתימה על ההסכם.
שנית, בית המשפט הדגיש את הודיית התובע עצמו, כי למרות שחלק על חלק מהחוב, הוא העדיף לחתום על הסכם הפשרה על מנת לחזור לקשר עסקי עם הנתבעת. על פי בית המשפט: "זה טבעם של הסכמי הפשרה במסגרתם מגיעים לפתרון מוסכם בנסיבות העניין תוך ויתורים הדדים וחלוקת סיכויים וסיכונים. אין לקבל את הטענות שמועלות כיום, בדיעבד, וחותרות תחת תכליות אלו".
שלישית, בית המשפט ביקר את עמדת התובע לפיה תכנן כבר בזמן אמת, בעת החתימה על הסכם הפשרה, להעלות בעתיד טענות ביחס לחוב וציין, כי אין מקום להתנהלות שכזו.
נסיבותיו האישיות של התובע
לפני סיום, בית המשפט התייחס למצבו הכלכלי של התובע וציין, כי הוא ער לכך שפרנסתו ומקצועו נגדעו ומצבו הבריאותי והנפשי הושפעו מכך. עם זאת, קבע בית המשפט, כי ההכרה בכאבו של התובע – שחייו הוסטו ממסלולם – אינה קובעת את התוצאה המשפטית.
סוף דבר
בית המשפט סיכם את דבריו בקובעו, כי אין כל טעמים המצדיקים את ביטול הסכם הפשרה, ולכן דחה את התביעה. בית המשפט אף חייב את התובע בתשלום הוצאות בסך של 35,000 ₪ בציינו את המשאבים הרבים שהושקעו בניהול ההליך, לרבות באיתור מסמכים, חלקם משנות ה- 90' של המאה הקודמת.
תא (ת"א) 5622-01-21 עמירם יפהר נ' יפה הוד אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו 20.7.23).
- המידע המופיע במאמר הוא כללי בלבד. ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
- עו"ד איילת רייך - מיכאלי ייצגה את הנתבעת בהליך.
