גם היום, החקלאות היא תמצית המעשה הציונית. חניקתה עולה לנו ביוקר

אנחנו אנשי הדור
מאמצע המאה הקודמת.
הדור שלי, בשתיקה רועמת נלחמנו
בעיקר שמענו את רעש התותחים.
הדור שלי, קבר חברים והביט בעצב
בדיונות של סיני הנצבעות באדום.
הדור שלי, לא התחמק לא ברח
וגם לא יצא לשום הפגנה.
הדור שלי, נלחם בתושיה
בגבורה והחשוב מכל הצליח.
הדור שלי, אלו שחזרו הביתה
המשיכו בשתיקתם ללא הסברים
ושומרים בליבם את הצלקות
והמראות הקשים.

עשרות שנים חייתה לי הזכון, בתפקידיי השונים, לקדם, לפתח ולשמור על חקלאות ישראל. חקלאים מקצוענים, מופת לעולם, לא רק ביצור יעיל ומגוון של פירות וירקות איכותיים, אלא כציבור הממלא משימות לאומיות וביטחוניות לצד עבודת האדמה. משימות שאיש מחקלאית העולם לא נוטל כלל על עצמו: לגדל ירקות ברמת נגב על גבול מדבר סיני, להיאחז בהרי הטרשים מול מוצבי החיזבאללה, לקיים קהילות יצרניות מרוחקות בערבה, בבקעת הירדן, בעוטף עזה ובמרומי הגולן.

לגאוותנו, על אף הקשיים, לענפי הפירות והירקות מדדי יעילות אגרוטכניים מרשימים ונותני הoecd מראים שמחירי הפירות והירקות לצרכן בישראל, הם הקטגוריה היחידה בה ישראל זולה יותר לעומת ממוצע המדינות החברות ! מה גם שחקלאינו פועלים במדינה החסרה מים וקרקע, ושכנים שטופי מחלות ומזיקים.

למרות כל זאת, חוו מגדלי ישראל השנה תסכולים והכפשות שלא ידענו מעולם !

"הרפורמה" – רגע לפני שסוגרים את הדלת...

במסגרת הרפורמה אמורה להתבטל החובה לשלם אגרה שנתית וכן חובת תשלום אגרת בקשה לכל עובד. תיוותר חובה לתשלום אגרת בקשה אחת לכל מעסיק.
לפי הפירסום חובת התשלום הרגיל להעסקה בשנת 2023 נותרת על כנה. שכן ביטולן של החובות כנ"ל יחול למעשה רק משנת ההעסקה 2024.
לקראת סוף שנה זו, בעוד כ-3 חודשים ידרשו החקלאים לשלם את האגרות כדאשתקד. היינו תשלום מלא ורגיל.
בחשבון גס משמעות "הדחייה" עולה כדי 48 מיליון ₪ לכלל המעסיקים

הציפיה הטבעית של משפחה צעירה לקורת גג והייאוש המתגבר מהחלום המתרחק נובעת ממדיניות מכוונת של ממשלות ישראל להעשיר את הקופה הציבורית על חשבון גב הציבור

ב 1.7 אמורה רשות המים להודיע על כוונתה לייקר את המים לחקלאים בשקל למ"ק במטרה לכאורה להוזיל את המים לצרכנים ביתיים. לטענת רשות המים, המים שצורכים החקלאים מסובסדים בסכום שנתי של כ- 556 מיליון שקל ע"י צרכי המים הביתיים בעיר.

אלא שמדובר בהטעיה. במשך שנים מפמפמים את האגדה האורבנית הזו לפיה משקי הבית מממנים את החקלאים בכל הנוגע לתשלום חשבון המים. אין שקר גס מזה.

בנושא התיעוד של שנת הייסוד של יישובים בארץ ישראל, נוצרו במשך הזמן שתי נורמות: יש יישובים שזמן ייסודם הוא בעת ההתארגנות הראשונה כמו כפר גלעדי שעלה על הקרקע ב-1916. שנה לאחר מכן, באוקטובר 1917, פשטו הטורקים על הקיבוץ ועצרו את רוב החברים בחשד שהשתייכו למחתרת ניל"י. הקיבוץ נעזב כליל והחברים חזרו אליו אחרי כחודשיים. שלוש שנים מאוחר יותר, עקב התנכלויות הפורעים הערבים ונפילת טרומפלדור וחבריו בתל חי הסמוכה, במארס 1920, נאלצו החברים לעזוב שוב את הקיבוץ וחזרו אליו רק מקץ שבעה חודשים, באוקטובר 1920. על אף אירועים אלו, שנת הייסוד של הקיבוץ לא שונתה על ידי ההיסטוריונים ואנשי ידיעת הארץ השונים והיא נשארה 1916.

ונעבור דרומה, לנהלל. מושב זה עלה על הקרקע כקומונה על גבעת שימרון המרוחקת כ-1.5 קילומטר צפון מזרחית ממיקומו של המושב כיום בספטמבר 1921. שנה מאוחר יותר, בתשרי תרפ"ג, אוקטובר 1922, עלה המושב על הקרקע למקומו הנוכחי. שנת היסוד שלו נקבעה לשנת 1921. 

גם השכן ממזרח, קיבוץ עין חרוד, התארגן ב-1921 ליד מעיין חרוד אשר לרגלי הגלבוע. רק חמש שנים מאוחר יותר, ב-1926, עבר הקיבוץ למקום הקבע שלו עין חרוד מאוחד של היום. גם כאן שנת היסוד של הקיבוץ נקבעה ל-1921.

בתגובה לדוח היציבות הפיננסית שפורסם היום ותגובת רמ"י לדוח בנק ישראל, אומר עו"ד דודו קוכמן, מזכ"ל האיחוד החקלאי, כי מדובר בעוד דוח שממנו משתמע כי המנהל לא עושה את תפקידו ומהווה גורם מרכזי בעליית יוקר המחיה ובעליית מחירי הדיור. 
לדבריו, רמ"י יוצרת מניפולציות שגורמות לעליית מחירים, נותנים הנחיות לקביעת שומה, כאלו שסותרות את כללי עבודת השמאות ואלו גורמים לעלית מחירי הקרקע מה שמביא בהכרח לעלית מחירי הדיור. 

המצב שבו רמ"י שולטת במעל 90% מקרקעות המדינה, יוצר מציאות מעוותת ביחס לכל נושא השומה והשמאות מבחינת האזרח, ויש לו השלכות על מצב השוק ואף על המחירים.