הרקע
התובע, עובד הוראה במקצועו, הינו חבר לשעבר בקיבוץ יחיעם, אשר עזב את הקיבוץ בשנת 1997. כשנה לאחר עזיבתו, הגיע להסכם פשרה עם הקיבוץ ביחס לזכויות השונות המגיעות לו לאור עזיבתו. בן היתר נקבע כי יתרת הכספים המגיעים לו ישולמו לו בתשלומים שווים וכי הקיבוץ מתחייב לשלם לו קצבה בהגיעו לגיל פרישה על פי הקבוע בכללי העזיבה המוסדרים בתקנות האגודות השיתופיות. בכפוף להסכם זה, וויתרו הצדדים זה כלפי זה על כל טענה או תביעה הקשורה בתקופת חברתו של החבר לשעבר.
בשנת 2013, כשלוש שנים לאחר הגיעו לגיל הפרישה, הגיש החבר לשעבר תביעה כנגד הקיבוץ על סך 16,000 ₪ בטענה כי בהתאם לכללי העזיבה עליו לקבל תוספת לסכומי הקצבה החודשיים ששולמו לו. כמו כן, הוא חלק על אופן חישוב הפרשי ההצמדה שהתווספו לסכומי הקצבה ששולמו לו. תביעה זו נסגרה בפשרה לפיה הקיבוץ ישלם לחבר לשעבר סך של 11,000 ₪.
בשנת 2016, הגיש התובע תביעה נוספת כנגד הקיבוץ, בה עתר למתן מספר סעדים. הסעד הראשון הינו ביחס לגובה הפנסיה אותה הוא מקבל. החבר לשעבר טוען כי תקנון הפנסיה החדש שהוחל בקיבוץ בשנת 2010 מיטיב את התנאים הפנסיוניים של החברים בקיבוץ, וכי הוא זכאי לתשלום של 102,376 ש"ח בגין הפרשי פנסיה בשל אי קבלת הפנסיה לפי תקנון הפנסיה החדש.
לחילופין, הוא טוען כי הקיבוץ לא חישב את קצבת הזקנה המגיעה לו בהתאם לכללי העזיבה, ועל כן נוצרו הפרשים בגובה הקצבה אותה הוא מקבל העומדים על סך של 21,671 ש"ח.
בנוסף לכך, תובע החבר לשעבר תשלום של 157,404 ₪ בגין אי קבלת זכויות פנסיה כעובד הוראה. לטענתו, לאורך 19 השנים בהם היה עובד הוראה נמנע הקיבוץ מלרשום אותו כעובד משרד החינוך, וכתוצאה מכך נשללה ממנו קבלת פנסיה תקציבית, ואף נמנע מלכתחילה מלרשום אותו בתכנית פנסיה. בהתאם, טוען החבר לשעבר כי הוא זכאי לזכויות פנסיה אלו בנוסף לזכויותיו על פי הכללים ותקנון הפנסיה החדש של הקיבוץ.
יתר על כן, מבקש החבר לשעבר פסק דין הצהרתי לפיו על הקיבוץ לשלם מכאן ואילך את תשלומי הפנסיה לפי הסדר הפנסיה החדש, או לחילופין לפי כללי העזיבה, וכמו כן עליו לשלם לו פיצוי חודשי בגובה הפנסיה שהפסיד בשל אי-מתן זכויות הפנסיה כעובד הוראה.
מנגד, טען הקיבוץ, כי יש לדחות את התביעה על הסף שכן ביחס לתביעה לתשלום זכויות פנסיה של עובד הוראה, הרי שאין יריבות בינו לבין החבר לשעבר, שכן הקיבוץ אינו מנהל את בית החינוך בו הועסק. כמו כן, לטענת הקיבוץ בינו לבין החבר לא שוררים יחסי עובד-מעביד ועל כן מעולם לא היה מחויב הוא ברישום החבר לשעבר בגוף מסוים או לשלם לו זכויות גמל כפי שהיו משולמות לו אילו היה עובד של משרד החינוך שאינו חבר בקיבוץ שיתופי.
לבסוף, הקיבוץ עומד על כך שבכל מקרה על החברים חלה החובה להעביר את כל הכנסותיהם מעבודה לרבות זכויות פנסיוניות שונות לקופה המשותפת, ולכן מתייתרת השאלה האם היה עליו לדאוג לרישום החבר או לא.
דיון והכרעה
בית המשפט קיבל את הבקשה לסילוק על הסף ביחס למתן סעד של הפרשי פנסיה לאור תקנון הפנסיה החדש, וזאת מאחר והאסיפה הכללית של הקיבוץ קבעה שהוא חל רק על חברי הקיבוץ ולא על חברים לשעבר, ועל כן אינו חל על החבר לשעבר.
לעניין הטענות השונות הנוגעות לאופן חישוב הקצבה וחוסר ההתאמה בינה לבין כללי העזיבה, נקבע כי החבר לשעבר זכאי לתבוע סעד זה רק ביחס לתקופה שלאחר שנת 2013, שכן ביחס לתקופה שקדמה למועד זה כבר ניתן לחבר סעד במסגרת הסכם הפשרה עם הקיבוץ, אשר נקבע כי הקיבוץ הקפיד על קיומו.
יחד עם זאת, ביהמ"ש לא נעתר לבקשת הקיבוץ לדחייה על הסף ביחס לטענת החבר בנוגע לאי קבלת זכויות פנסיה כעובד הוראה. ביהמ"ש שמע את עדויות הצדדים בעניין וקבע כי על פי תקנון הקיבוץ הבעלות בזכויות הפנסיה של התובע כעובד הוראה בשנים בהם היה חבר קיבוץ הינה של הקיבוץ, ועל כן דין התביעה בקשר לזכויות פנסיה נוספות כעובד הוראה, להידחות. בית המשפט מצא כי בהתאם לתקנון ולכללי העזיבה, אף אם היה החבר לשעבר היה מוכיח כי הוא הבעלים של זכויות נוספות המגיעות לו כתגמולי פנסיה בגין הצטברות של שנות הוראה נוספות כעובד משרד החינוך, הרי שהיה עליו להעביר תגמולים נוספים אלו לקיבוץ.
לאור האמור פסק ביהמ"ש כי התובע לא הוכיח את זכאותו לקבל מהקיבוץ פיצוי כספי בגין אי קבלת זכויות פנסיה כעובד הוראה ועל כן דין התביעה להידחות.
סיכום
בית המשפט דחה את התביעה תוך חיוב החבר לשעבר לשלם לקיבוץ הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית.
ת"א (שלום)(חיפה) 10233-01-16 גלעד נ' קיבוץ יחיעם, פס״ד מיום 20/12/2018
