צבי ואיריס סויסה (להלן: "הנתבעים") הקימו מתחם פיינטבול על קרקע שהוגדרה כקרקע חקלאית ע"י רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"). כאשר גילתה הרשות על השימוש החורג של הנתבעים בקרקע, הגישה תביעה לפינוי המקרקעין ולהפסקת השימוש החורג. מחלוקת הצדדים הינה בדבר תחילת וסיום מועד השימוש החורג וגובה דמי השימוש שיש לחייב את הנתבעים בשל השימוש המפר.
רקע:
הנתבעים, אשר הינם בעלי זכויות בקרקע נושאת המחלוקת, הקימו בחלקה מתחם פיינטבול בניגוד להסכמים ונהלי הרשות, השתמשו בה להפעלת אטרקציה תיירותית וכן בנו בה מספר מבנים. הנתבעים הקימו את מתחם הפיינטבול לאחר שנאלצו להפסיק את פעילותם החקלאית בקרקע עקב כשלון כלכלי ובשל רצון להתפרנס. לטענתם, הוגשה על ידם בקשה למתן רישיון עסק למתחם הפיינטבול ואף ניתן להם רישיון עסק מן המועצה האזורית. בנוסף טוענים הנתבעים כי בניית המתחם ארכה זמן רב מאד והם הוציאו מכיסם 1,200,000 ש"ח. יתר על כן ציינו הנתבעים כי לאחר קבלת מכתב התראה מטעם הרשות, חדלו אלה מפעילותם, וכן ציינו כי המתחם שימש לפעילות רק במשך תקופה קצרה. לטענת הרשות המבנים נבנו באופן לא חוקי ועל כן היא מבקשת להרוס אותם. בנוסף טוענת הרשות כי יש לחייב את הנתבעים בגין השימוש הלא מורשה כולל רכיב הרווח היזמי כך שהחיוב יכלול גם את התקופה בה האטרקציה לא הופעלה, וכן לחייב את הנתבעים גם בהוצאות פינוי והריסה למבנים המצויים בשטח.
דיון:
בית המשפט קבע כי כאשר מחזיק במקרקעין עשה שימוש בפועל למטרת מסחר או למטרה אחרת, בשעה שהשימוש המותר והשימוש שבגינו שילמו הם תשלומים לרשות, הינו שימוש חקלאי, הרי שעל המשתמש שלא כדין לשלם את ההפרש בין השימוש האסור לשימוש המותר. השאלה שיש לבחון היא, מה סכום דמי השכירות שהמשתמש במקרקעין (הנתבעים) חסכו בכך שהשתמשו בהם שלא כדין.
לאור הודאת הנתבעים בדבר הקמת המתחם ולאור הסכם המשבצת, ולאור העובדה כי אין חולק כי עסקינן בפעילות שאינה חקלאית בהגדרתה, יש להורות, כי אכן עסקינן בשימושים מפירים, אשר ביצעו הנתבעים במקרקעין מושא התביעה.
משנקבע, כי הפעלת מתחם פיינטבול במקרקעין מושא התביעה, מנוגד להסכם המשבצת וכי מדובר בשימוש מפר יש לקבוע את מועד תחילת השימוש המפר ואת מועד הסיום, לצורך חיוב הנתבעים בתשלום דמי שימוש מכוח עשיית עושר ולא במשפט.
הרשות המקומית איננה רשאית לתת רשות לתושביה לעשות שימוש במקרקעין שאינם בבעלותה.
היות והרשות המקומית לא נושאת בכל חבות בגין מתן רשות לצד ג' לעשות שימוש במקרקעין של המדינה ללא הסכמת המדינה, והפולש/המחזיק פטור מתשלום כי לטענתו קיבל את הרשות מהרשות המקומית שכאמור אינה בעלת הקרקע, הרי אין ספק כי התנהלות שכזו תעודד פלישות ושימושים מפרים בקרקעות המדינה.
סיכום:
נקבע כי המתחם היה פעיל במשך 11 וחצי חודשים בלבד וכי הנתבעים ביחד ולחוד אחראים על השימוש המפר במקרקעין וחבים בתשלום דמי השימוש לתובעת בגין תקופה זו.
בשים לב כי הנתבע הוכרז כפושט רגל ביום 28/7/18 ובהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23/12/20 בתיק פש"ר 55796/07/18 [פורסם בנבו] על התובעת להגיש תביעת חוב בכל הנוגע לחוב של הנתבע, שכן החוב כולו נוצר בטרם מתן צו הכינוס.
בכל הנוגע לנתבעת, על הנתבעת לשלם סך 47,437 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 20/3/22 ועד התשלום בפועל.
כמו כן נקבע כי על הנתבעים, להרוס את כל המבנים אשר הוקמו לצרכי הפיינטבול ככל שהוקמו ולפנות את המקרקעין לחלוטין מפעילות ואביזרי הפיינטבול וזאת בתוך 30 יום מהיום ולהותיר אך ורק את המבנים שהוקמו לצורכי חקלאות.
בנסיבות הענין חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 6,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הסכום יישא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
ת"א (שלום)(ב״שׁ) 35393-08-19 רשות מקרקעי ישראל – מחוז דרום נ' סויסה ואח', פס״ד מיום 25/12/22
