חקלאים רבים מממנים על חשבונם קורסים שונים לעובדיהם וזאת כדי שאלו יועסקו במשקם וינצלו במהלך עבודתם את שרכשו. נוהג נפוץ מאוד הוא הפניית עובד זר לקורס נהיגת טרקטור על חשבון המעסיק. בדרך כלל 2 הצדדים יוצאים נשכרים, העובד זכה לרישיון נהיגה ומיומנות והמעסיק נהנה מעבודתו המקצועית של העובד.
כאשר הדברים מתנהלים שלא כמצופה על ידי המעסיק, למשל עת העובד שהושקע בהכשרתו נטש על דעת עצמו או מבקש לעבור לעבוד אצל מעסיק אחר, או אז מתעוררת שאלה מי ישא בעלות הקורס והשכר ששולם לעובד בימי הלימוד?
מקרה בו עלתה שאלה דומה בתחום אחר לחלוטין נדון בבית הדין האזורי לעבודה.
מעשה(1) שהיה כך היה: עם עובדת קוסמטיקאית נחתם הסכם העסקה בו נקבע כי אם העובדת תתפטר, או תפוטר בגין התנהלותה, בטרם יחלפו 4 שנים ממועד תחילת העבודה יהיה עליה לשלם למעסיקתה 30,000 ₪ בעבור הכשרתה. כעבור כ-5.5 חודשי עבודה פוטרה העובדת. מספר חודשים מאוחר יותר פתחה העובדת עסק עצמאי בו ניתן שירות הדומה לזה שניתן במקום העבודה ממנו פוטרה.
מעסיקתה של העובדת עתרה לפיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עלות הכשרת העובדת כמו כן עתרה לפיצוי בגין עניינים נוספים. מנגד עתרה העובדת בגין הפרות חוקיות שלשיטתה הפרה המעסיקה.
במאמר זה נתייחס רק לנושא שבכותרת המאמר.
במסגרת המשפט עלה כי העובדת היא זו שבהתנהגותה "הזמינה" את פיטוריה. נקבע שהיא אכן הוכשרה לעבודה בתחום ובמומחיות מיוחדת ואילולא עבדה אצל המעסיקה הייתה נדרשת ללמוד ולהשתתף בקורס מתאים שעלותו גבוהה.
בית הדין העריך את עלות ההכשרה כפי שלמד ממקרים אחרים שהובאו בפניו וקבע "חיוב סביר". בית הדין קבע כי הדרישה החוזית (30,000 ש"ח) הינה גבוהה ומגלמת פיצוי עונשי. בית הדין הביא בחשבון שיקוליו גם את העובדה שהעובדת בתקופת עבודתה הניבה תמורה כספית מסויימת למעסיקתה.
משכך פסק בית הדין כי העובדת תשלם למעסיקתה לשעבר סך של 18,000 ₪.
במקרה אחר(2) שבו נדון בבית הדין האזורי לעבודה עניין החזר עלות הכשרת עובד נפסק כי למעסיקה לא יושבו כלל עלויות הכשרת עובד. במקרה זה מדובר בעובד שהוכשר בחברת שמירה המספקת בין היתר שירותי אבטחה לרכבת ישראל. ההכשרה הביטחונית שעבר העובד ארכה 23 ימים. בהסכם העבודה בין הצדדים נרשם כי העובד מתחייב שלא להתפטר ו/או לגרום לפיטוריו בתקופה של 18 החודשים הראשונים לעבודה, היה וכך יקרה ישלם העובד לחברה פיצוי מוסכם וכן את עלות ההכשרה בסך של עד 16,000 ₪.
התובע עבד בחברה 7.5 חודשים. עילת הפסקת העבודה הייתה הנושא אותו בירר בית הדין על מנת לפסוק האם מוצדקת תביעתה של החברה לחיוב העובד בהפרש עלות הכשרתו ותשלום נזקיה כתוצאה מהפסקת העבודה לפני השלמת 18 חודשי עבודה.
החברה עתרה להשבת העלות היחסית של ההכשרה (7,025 ₪) וכן פיצוי מוסכם (8,880 ₪).
בדיון בבית הדין טענה החברה כי העובד התנהל בצורה המנוגדת לנהליה, איחר לעיתים קרובות, יצר תקלות ועוד. לתובע נערכה שיחת שימוע בנוכחות נציגת ההסתדרות ובסיומה הוחלט על הפסקת עבודתו ברכבת ישראל.
נטען כי הוצעה לו עבודה באתרים אחרים. החברה טענה כי עקב התנהלותו של התובע יש לראות בהפסקת עבודתו הכפויה כהתפטרות ועל כן אין הוא זכאי אף להודעה מוקדמת ועליו להשיב לחברה את עלות הכשרתו ולשלם לה הפיצוי המוסכם.
התובע לעומת זאת טען כי פיטוריו נעשו בחוסר תום לב, כי עבד בנאמנות וכי ההסכם שנחתם עמו היה הסכם מקפח ולא חוקי. התובע גם טען שההצעות לאתרי עבודה חלופיים היו בלתי סבירות.
בית הדין לאחר ששקל את הטענות, העדויות והראיות שוכנע כי החברה לא הוכיחה את גרסתה לפיה העובד התפטר מעבודתו אלא נהפוך הוא, התובע, פוטר מעבודתו.
לפיכך נדחתה תביעת החברה, המעסיקה, לחייב את העובד בהחזר עלות ההכשרה ובפיצוי מוסכם.
מסקנה: מעסיק המממן לעובדו על חשבונו קורס, לימודים וכד' ומעוניין להבטיח אפשרות לגבות כדין את עלות הכשרת העובד בנסיבות מוצדקות מומלץ שיערוך הסכם מסודר, ברור ומפורש וינקוב בו סכומי החזר ריאליים, יקצוב את ההסכם לזמן סביר ויפרט את הנסיבות בהן יהיה זכאי להשבה ולפיצוי.
- סע"ש 33622-05-16 יוסף ס.א.ל. בע"מ נ' חן שמש.
- ד"מ 59052-09-16 מודיעין אזרחי בע"מ נ' יעקב יזראילוב ניתן 6.11.18.
