שר האוצר חתם ביום 13.1.19 על החלטות חדשות שיובאו להלן וביניהן על החלטה 1591 שתחליף את החלטה 1553 שהיתה אתנו החל מחודש מאי 2018 וכעת אנחנו מתבקשים להתרגל למספרה החדש.

התיקון בהחלטה 1591 מתייחס לבעלי נחלות שמחזיקים הסכם חכירה ישיר בתוקף ומבקשים להמשיך להחזיק בחוזה החכירה ולא לחתום על הסכם החכירה שאושר בהחלטה 1311 ולבעלי נחלות שמחזיקים הסכם החכירה לא בתוקף והחוכר מבקש לחדש את החכירה לפי תנאי החכירה הקבועים בהסכם שהוא מחזיק ויש לו זכאות לפי הוראות ההסכם לחדש את החכירה.

מבין כל מדינות ה OECD, ישראל היא יוצאת דופן. הרוב המוחלט של הקרקע החקלאית והיישובים החקלאים - שיתופיים הם על מקרקעי הלאום. ההחלטות הממלכתיות בדבר הזכויות במקרקעין בקיבוצים ובמושבים משתנות לבקרים, בדרך כלל במגמה של החלשת סל הזכויות או מיסחורן הכפוי. זאת, בכיוון הפוך לתהליך החל על מקרקעי ישראל העירוניים, שעברו תהליך של ״הפרטה זוחלת״.  התוצאה היא אי ודאות המזיקה לעתיד לאופיים  של המושבים והקיבוצים ולקרקע החקלאית עצמה.

המדיניות הקרקעית והתכנון במושבים מעודדים הפיכת הנחלות לאחוזות יוקרה. בקיבוצים המתחדשים, המדיניות שכופה המדינה לגבי שיוך ותמחור של יחידות הדיור גורמת בעקיפין לג׳נטריפיקציה ופירבור ולפגיעה ביסודות השיתופיות כ״חברה רצונית״ בעלת רגולציה עצמית. במצב הלימבו הקנייני הנוכחי נוצרת מדיניות כאוטית ותזזיזתית, ואף עוינות רבה כלפי המגזר הכפרי וכלפי הערכים והתרומות שאותן הוא מייצג.

דוח זה כולל רק חלק ממימצאי המחקר הרחב. מדווח כאן על סקר עמדות ראשון אי פעם, שהופץ בין כל הקיבוצים והמושבי. הסקר שאל על דעותיהם של חברי הקיבוצים והמושבים עצמם בדבר העתיד הרצוי של זכויותיהם במקרקעין ובדיור.

המימצאים מראים, דעות שונות, בחלקן מפתיעות. הם מאפשרים הצצה לעתיד בהתחשבות בדעותיהם של המיעוט הכפרי המנפיק עבור כל תשובי ישראל, העירוניים - תועלות ציבוריות כה רבות. המחקר משרטט קיים למדיניות כוללת, יציבה ועקבית, המאפשרת בחירה בין רמות הפרטה שונות של תחזיות עתידיות ליישוב ולפי רצון חברותיו וחבריו.

מבוסס על דו״ח מחקר שהוגש למשרד החקלאות ופיתוח הכפר

צוות המחקר :

• חוקרת ראשית: רחל אלתרמן, פרופסור אמריטה. חוקרת בכירה, מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, הטכניון.
• חוקרת שותפה: פרופ״ח (בדימוס) מיכל פלגי.
• חוקר: ד״ר מיכה דרורי, עו״ד.
• עוזרת מחקר: דנה לנדאוי.
• יועץ כלכלי: ד״ר איל סלינג׳ר.

במרוצת השנים הפכו המעורבים בעולם העסקי מודעים למגבלות שמטיל עליהם חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, ובעיקרן האיסור על עשיית "הסדר כובל". חוק ההגבלים העסקיים קובע כי הסדר כובל הוא "הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר".

אני מבקשת להביא לידיעתכם כי ביום 1.1.19 אישרה הכנסת רפורמה בחוק ההגבלים העסקיים. בהצעת החוק, שאושרה כאמור, נאמר כי המטרה המרכזית שעומדת ביסוד תיקון החוק היא מיקוד האיסורים שבחוק בפעילויות שמטרתן להפחית את התחרות במשק. הצעת החוק באה לחזק את יכולתה של הרשות להגבלים עסקיים לפעול במלוא הכוח ובאפקטיביות לטובת קידום התחרות. בה בעת, יוסר נטל רגולטורי ובירוקרטי מיותר מפעילות עסקית שאינה מעלה חשש לפגיעה בתחרות, כדי לאפשר לעסקים הפועלים באופן תחרותי לקדם צמיחה במשק. 

השכרת יחידות דיור בנחלות - ביום 24.12.18 אושרה במועצת מקרקעי ישראל הצעת החלטה 772 שכותרתה "מינוי ועדה לבחינת מדיניות חלופות הכנסה למשק המשפחתי במושב" לפיה, תוקם ועדה ציבורית שתבחן את הסוגיות הבאות:

1. אפשרות החלתן של הנחות אזורי עדיפות לאומית על תעסוקה לא חקלאית (פל"ח) בחלקת המגורים.
   
   
2. אפשרות השכרת יחידות המגורים בחלקת המגורים.

דמי שימוש עבור ארבע שנים - הצעת החלטה נוספת שאושרה ביום 24.12.18 שמספרה 773 עוסקת בתיקון להחלטה 1458 בנושא שימושי פל"ח בנחלה.

בלי לזלזל בהישג של הקפאת התקנה המורה על הפקדה חודשית לטובת העובדים הזרים (עו"ז) בחקלאות, לגופו של עניין ומצד המהות – לא זה העיקר.

הדבר הראוי הצודק וההכרחי הוא ביטול מוחלט של זכאות עו"ז לפנסיה ופיצויי פיטורים אלה לצד עוד שינויים, (שיפורים) נדרשים.

לגופו של עניין, הדין שהוחל בעניין פנסייה ופיצויי פיטורים לגבי עו"ז אינו עולה בקנה אחד עם הרציונאל שלשמם נקבעו שני אלה, הראשון בצו ההרחבה בחקלאות ומאוחר יותר בצו הפנסיוני הכללי והשני בחוק פיצויי פיטורים.

בעדכון האחרון דנו בסוגיה של השכרת מבנים בנחלות כפי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטות רשויות התכנון ובהחלטות רמ"י. הדגשנו, כי בהתאם להחלטות רמ"י לא ניתן להשכיר בתי מגורים ומבנים בנחלות ועמדנו על שני חריגים שמאפשרים השכרה:

1. השכרה של בתי מגורים בהיתר לאחר היוון חלקת המגורים לפי החלטה 1553 במסלול "דמי רכישה" בתשלום 33% + מע"מ בגין זכויות בנייה קיימות ופוטנציאל תכנוני.
2. השכרה של מבני פל"ח בהיתר לפי רשימה שפורסמה על ידי רמ"י לשימושים נלווים לחקלאות.

התוצאה של מדיניות רמ"י שלא מאפשרת השכרה למרות שינוי מגמות בדור ההיוון, אלא רק לאחר תשלום "דמי רכישה", שלא נמצאים בהישג יד של רוב בעלי הנחלות, היא, מחד, פגיעה קשה ביכולת הקיום של בעלי נחלות שהשקיעו שנים רבות בנחלה ומאידך, אפליה בין החוכר במגזר החקלאי לחוכר במגזר העירוני.

בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה נקבע כי "העברה לפי דין" אינה אירוע מימוש המקים חבות בתשלום היטל השבחה באותו המועד. ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז מרכז דנה בשאלה  אם הסכם לחלוקת ירושה, לשם קביעת היורש של נחלה חקלאית, מהווה מימוש מקרקעין כהגדרתו בתוספת השלישית לחוק התו"ב.

ועדת הערר קבעה כי אין חולק כי העברת מקרקעין בדרך של ירושה מהווה ׳העברה מכח דין׳, אשר על פי התוספת השלישית אינה נחשבת ׳מימוש זכויות׳ ועל כן, אינה מקימה חבות בתשלום היטל השבחה. ועדת הערר מסבירה בהחלטתה כי העברת זכויות בנחלה חקלאית כפופה למדיניותו רבת השנים של המינהל שלא לפצל את הנחלה החקלאית בין מס' גורמים, אלא להותירה כיחידה שלמה בידי גורם אחד בלבד, וזאת על מנת לאפשר את מימוש הפוטנציאל המשקי שלה ולמנוע פגיעה אפשרית בתועלת הכלכלית העשויה לצמוח ממנה.

דרישת אגודות לראות בהשבת חזקות המקרקעין לרמ״י כהפקעה לשם הקלה במס לפי סעיף 48ג׳ לחוק מיסוי מקרקעין (בהפקעה שיעור מס הינו מחצית  משיעור מס הרגיל) - נדחתה.

חקלאים רבים המעסיקים ישראלים ועובדים פלסטינאים מהשטחים אינם מודעים לחובתם מהחוק למסור לעובד הודעה על תנאי עבודתו⁽¹⁾ .

בתביעות רבות המוגשות לבתי הדין לעבודה מופיעה תביעה לפיצוי עקב אי מסירת "הודעה לעובד".

יצוין כי הסכם עבודה מפורט שבו כלולים תנאי העבודה בהתאם לחוק ולתקנות⁽²⁾ יש בו כדי עמידה בדרישות החוק, כך קורה בעניינם של עובדים זרים המגיעים למעסיק עם הסכם עבודה מסודר שנערך על ידי משרד הפנים. בעניין עובדים זרים יודגש כי בעת ניוד עובד או מעבר למעסיק אחר חלה על המעסיק המקבל החובה לערוך עם העובד הזר הסכם עבודה מפורט.