מאבק משפטי של כ- 15 שנה בין שורה של קיבוצים בעמק חרוד לבין רכבת ישראל וחברת נתיבי ישראל מוכיח כי אין לקבל כמובן מאליו את קביעות הגורמים המפקיעים בקשר לגובה הפיצוי המוצע על ידם, וכי לפעמים יש לבחון היטב גם את "הפרטים הקטנים" ולמצות את ההליכים בנושא.

ת"א (מחוזי)(נצרת) 49373-09-12 קיבוץ תל יוסף ואח' נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ.

מכוח הסכם משבצת מחזיקים בני זוג חברי מושב בשתי נחלות.  בהתאם להסכם שבין המושב ורמ"י,  השימוש בנחלות מוגבל לצרכים חקלאיים, ולצרכים אלו בלבד. אף על פי כן, בני הזוג הקימו על נחלות אלו מבנים בלתי חוקיים רבים אשר הושכרו לאחרים ובוצעו בהם שימושים חורגים שונים שאינם לשם חקלאות. על אף שבמהלך השנים ננקטו הליכים אזרחיים ופליליים רבים כנגדם, השימושים החורגים לא הופסקו. בהתאם לכך, הגישה רמ"י תביעה לנטילת הנחלות מבני הזוג והחזרתן לרמ"י.

ת"א (לוד) 37802-10-13 מדינת ישראל נ' קלקודה ואח, פס״ד מיום 19/12/19

לעיתים קרובות עולה שאלת שווי המכירה במיוחד בעסקאות של העברה ללא תמורה לפי סעיף 70 לחוק מיסוי מקרקעין או סעיף 104 לפקודת מס הכנסה והקצאת מניות לצד ג'.

כמובן שלתזמון העברת הקרקע או הקצאת/מכירת המניות באיגוד המקרקעין השפעה רבה על קביעת שווי העסקה לצורכי מס, ויש לתכנן את העסקה כך שתיחשף לשווי מינימלי בכל העברה ו/או הקצאה.

ביצוע עסקה במתווה הנכון עשוי לחסוך מס ולמנוע מהצדדים חשיפה למס גבוה.

לאחרונה דנה ועדת הערר שליד ביהמ"ש המחוזי מרכז – לוד בסוגיית גובה מס הרכישה שעל חברת איסתא נכסים בע"מ (להלן – איסתא) לשלם בגין רכישת מניות של חברה בעלת זכויות במקרקעין במושב בית חלקיה, מיזם – לו הוקצו המניות.

בפסק דינה קבעה ועדת הערר, מפי כב' השופט שמואל בורנשטיין, כי סעיף 19(3) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), הקובע כי יום 'אישור העסקה' במכירת זכות במקרקעין ע"י רמ"י הוא 'יום המכירה' לעניין חישוב השבח והמס, תקף הן במכירת המקרקעין עצמם – במישור החברה והן במכירת מניות החברה - במישור בעלי המניות.

ו"ע 13327-06-18 (מרכז) איסתא נכסים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין רחובות, פס״ד מיום 19/03/20

תביעה ותביעה שכנגד של בת זוג של בן לאם ברת רשות בנחלה במושב, שעניינה רישום בן ממשיך בנחלה. בנה של האם התגורר במשק הוריו יחד עם בת זוגתו. משנפטר הבן, דרשה בת הזוג לרשום את המשק על שמה כבת ממשיכה בטענה כי בן זוגה מונה לבן ממשיך. מנגד טוענת האם, כי אין להכיר בה כבת ממשיכה, כיוון ובנה לא מונה לבן ממשיך, ומשכך על בת הזוג לפנות את המשק.

תמש (נצ') 36032-04-15 – צ.ש נ' פ.ש,, פס״ד מיום 18/01/2019

בימים טרופים אלה בהם מחלקות האון-ליין ברשתות השיווק מועסקות סביב השעון מעניין להפנות לפסק דין שניתן בימים אלה ממש בבית הדין הארצי לעבודה⁽¹⁾. עסקינן בערעור שהגישה המדינה על פסק דין שניתן כנגד חברת שופרסל עקב חריגות בעניין העסקה בשעות נוספות אסורות במחלקות האון ליין שלה.

וזאת לדעת: על פי החוק⁽²⁾ ככלל יש איסור העסקה בשעות נוספות. שר העבודה מתוקף סמכותו התיר העסקה בשעות נוספות ובלבד שיום עבודה לא יעלה על 12 שעות ומקסימום השעות הנוספות המותרות בשבוע יהיה 16 שעות (סה"כ לא יותר מ-58 שעות).

ביום 17.3.2020 פורסם ברשומות תיקון המאפשר העסקת עובד 14 שעות ביממה וזאת לא יותר מ-8 פעמים בחודש ולא יותר מ-67 שעות בשבוע ובחודש (25 ימים) לא יותר מ-90 שעות נוספות. (סה"כ 272 שעות לכל היותר). הצו תקף לחודשיים מיום פרסומו אלא אם צו בריאות העם יבוטל קודם.

ערעור בגלגול שלישי. מושב מעונה קידם באמצעות תאגיד שבשליטתו התקשרות עם רמ"י לצורך הקמת תחנת תדלוק ושירותי דרך במקרקעין אשר בשטחו. בהתאם לכך, שונה ייעוד המקרקעין משטח ציבורי פתוח לתחנת תדלוק ושירותי דרך ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ובנוסף לכך חויב המושב בהיטל השבחה בגין שינוי ייעוד המקרקעין. על אף שהיטל ההשבחה שולם, הגיש המושב ערר לוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה. לאחר שהוועדה דחתה את הערר, הגיש המושב ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר קיבל את הערעור. על פסק דין זה הגישה הוועדה לתכנון ובנייה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.  

בר"ם 8432/18 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מעלות תרחישא נ' מעונה מושב עובדים להתיישבות,, פס״ד מיום 02/12/2019