עובדות שנקבעות בשטח ישפיעו על המשפחה לשנים רבות"
כך אמרתי להורים מבוגרים שהגיעו לקבל ייעוץ כיצד לחלק את הנחלה בין הילדים. ההורים סיפרו כי הם ביקשו לנהל ישיבה עם הילדים ולהציע הצעות כיצד לבצע חלוקה של הנחלה לאחר שהם ילכו לבית עולמם. ההורים קיימו את הפגישה המשפחתית אליה הוזמנו הילדים וגם בני זוגם. למרבה הצער הישיבה הגיעה למבוי סתום כאשר כל אחד ראה את עתיד הנחלה באופן שונה. אורי הבן הבכור מתגורר בנחלה מזה שנים רבות והוא ראה את עצמו כמי שיקבל את הזכויות בנחלה ואילו האחים האחרים לא הסכימו עם גישתו ודרשו גם הם לקבל זכויות בנחלה.
האחים התרעמו על השקפת עולמו של אורי והודיעו להורים כי הם רואים את עצמם מועמדים ראויים בדיוק כמו אורי לקבל את הזכויות בנחלה. הפגישה בין האחים וההורים הגיעה לטונים גבוהים. נזרקו לחלל האוויר משפטים קשים שמעידים על העתיד לבוא כאשר ההורים ילכו לבית עולמם והילדים יידרשו להגיע להבנות ביניהם מה ייעשה בנחלה?
היה ברור שההורים צריכים לערוך צוואה מפורטת. הם לא יוכלו להותיר את היורשים "להסתדר" ביניהם ביחס לחלוקת הזכויות בנחלה. ניסינו מספר רעיונות לגבי חלוקת הזכויות בנחלה לרבות פיצול מגרשים מהנחלה. ההורים לא היו רגועים כלל, הם לא הצליחו להפנים את העובדה שנחלה ניתן לרשום ע"ש יחיד או בני זוג בלבד והדרך היחידה להותיר את הילדים עם זכויות בחלק מהנחלה היא באמצעות פיצול מגרשים מהנחלה. ההורים הסבירו שכפי שהם רואים את הילדים כיום, פיצול מגרשים מהנחלה יותיר את הילדים או יורשיהם לחיות בסמוך והם חושבים שזהו פתרון שיביא למאבקים לאור היחסים המעורערים שצפים כבר כיום על פני השטח.
מהשיחות שניהלנו היה ברור שהעובדה שאורי בנה בית בנחלה וחי בסמוך להורים שנים רבות היא זו שגורמת לחלוקה להיות סבוכה ולכן נדרשנו לשאלה - מה היה הרקע לבניית הבית של אורי בנחלה?
בחדר השתררה דממה, ההורים הביטו אחד בשני בעיניים נפולות. לאחר מספר רגעים האבא החל לספר בעיניים דומעות את הסיפור הבא.
אורי הוא הבן הבכור, הוא היה ילד נבון שהצליח בלימודים בכל המסגרות שבהן הוא למד. אחרי שירותו הצבאי הוא נסע לארה"ב וחזר משם לאחר שנים עם דוקטורט. היינו מאוד גאים בו. האחים כל הזמן הסתכלו עליו מלמטה והרגישו שאנחנו משקיעים בו את כל שימת הלב והם נדחקו לפינה. אנחנו אנשים פשוטים, התפרנסנו כל חיינו מעבודה ברפת והעובדה שהבן הבכור שלנו הצליח וחזר עם דוקטורט מארה"ב גרמה לנו להיות בעננים. לצערנו העובדה שהיינו גאים בהצלחתו של אורי הביאה לכך שהילדים האחרים לא קיבלו את תשומת הלב מאתנו כפי שקיבלו אורי ומשפחתו והדבר גרם לקונפליקטים מול הילדים.
בשלב מסוים לאחר שאורי חזר לארץ הוא ואשתו ביקשו לבנות בית בנחלה ולחיות לידינו. אורי התפרנס הרבה מעבר לצרכיו והבטיח לסייע לנו בכל שיידרש. דיברנו עם הילדים האחרים והם הביעו תרעומת על כך שלא רק שאורי לקח את כל זמננו ומרצנו אלא שכעת אנו מאפשרים לו "להשתלט" על הנחלה. היה להם ברור שהוא ייכנס לנחלה ולא יצא ממנה לעולם. כאשר אורי שמע את הדברים הוא מאוד נפגע והודיע להם שהוא רואה בהתנהגות שלהם בגידה ממש ורק לאור הרצון שלו לא לפגוע בהורים הוא החליט לא להתנתק מהם.
לאחר דיונים ארוכים אורי הציע לשלם להם כספים עבור ההסכמה שלהם לבניית הבית בנחלה וויתור עתידי שלהם על הזכויות בנחלה. באותה עת אחיו של אורי היו בקשיים כלכליים והכסף קסם להם. אורי שילם לכל אחד מהם 100,000 $ ארה"ב וכך קנה את ההסכמה שלהם לבנייה בנחלה וכן את הוויתור שלהם על הזכויות בנחלה. לא נחתם הסכם משפחתי וגם לא נחתם דבר בינינו לבין אורי ואשתו. ההסכמה היתה בע"פ בלבד ולא נערך דיון מקיף ביחס להשלכות של "קניית" הוויתור על הזכויות בנחלה ובזה הסתיים הדיון.
אורי בנה בית בנחלה וגידל את כל ארבעת ילדיו בנחלה. היחסים בינינו היו מצוינים כל השנים וגם עם האחים האחרים ומשפחותיהם. לאחר שאורי שילם לאחיו את הכספים האחים הסתדרו מבחינה כלכלית והיחסים ביניהם היו טובים, לפחות כך חשבנו, כל השנים. בשיחות משפחתיות מעולם לא עלה עניין הנחלה ואיתנו לא שוחחו על הזכויות בנחלה או מה ייעשה עם הנחלה לאחר שאנחנו נלך לבית עולמנו. היה נראה כי נושא הנחלה ירד לגרמי מהשולחן או לפחות כך חשבנו כל השנים.
נושא הנחלה עלה על ידינו באחד המפגשים המשפחתיים. הסברנו לילדים שאנחנו התבגרנו וחשוב לנו לעשות תיאום ציפיות בנושא הנחלה. כאשר העלינו את נושא הנחלה האווירה בחדר השתנתה. פתאום הבחנו שהילדים נכנסים לעמדות מגננה והבנו שנפלנו למלכודת שלא ברור אם נוכל לצאת ממנה.
אורי הביט בנו במבט קשה ראינו בעיניו אימה ממש, הוא אמר: "איך אתם מעיזים להעלות את נושא הנחלה מבלי לדבר איתי? אתם הרי יודעים שהנושא נסגר לפני שלושים שנה אז מה פשר הדיון הזה?"
כאשר אחיו של אורי ובנות זוגם שמעו את הדברים הם הביעו פליאה: "אורי למה אתה מתכוון? מדוע אתה חושב שנושא הנחלה נסגר לפני שנים?"
אורי שמע את הדברים ובקושי הצליח לעצור את עצמו הוא השיב להם בכעס: "אתם לא מתביישים לפני שלושים שנה שילמתי לכם כספים עבור הוויתור שלכם בכדי שאוכל לבנות בית בנחלה וכעת אתם מעלים את הנושא?..."
האחים שהבינו שהנושא יעלה יום אחד לדיון הכינו מראש את התשובה והשיבו לאורי: "אורי, אתה יכול להראות לנו מסמך או הסכם שבו אנחנו מוותרים על הזכויות בנחלה?"
כאן כל השיחה קיבלה תפנית קיצונית והילדים החלו לריב ולצעוק, ואנו הרגשנו שהאדמה נשמטת מתחת לרגלינו.
בשלב זה הייתי צריך לעצור את השיחה עם ההורים - הבטתי בהם והם היו שבורים - שניהם בכו, ניתן היה להרגיש את הלב השבור. הם לא הבינו איך בגיל מבוגר כשהם רק ביקשו ליהנות מהמשפחה והילדים ורצו לשתף את הילדים במחשבות שלהם, התהפכה הקערה על פיה ולפתע הם מצאו את עצמם בלב ליבה של מלחמת עולם בין היקרים להם ביותר וכעת הם חסרי אונים.
לאחר שהם נרגעו ביקשתי שיסיימו את הסיפור.
האמא המשיכה את הסיפור כי האבא הרגיש ממש ברע ולא יכול היה להמשיך לדבר. בשפתיים רועדות סיפרה האמא שמאז המפגש המשפחתי אין כל קשר בין הילדים ובקושי הם באים לבקר את ההורים - "באנו לברך ויצאנו מקללים" אמרה לי האמא. רציתי לתת לילדים בידיים חמות להראות להם כמה הם חשובים לנו חשבתי שהם ישמחו על כך שאנחנו משתפים אותם במחשבות שלנו אבל כנראה שטעיתי. היום אני מבינה שלמרות שלא דיברו איתנו מעולם על הנחלה, ביניהם היו שיחות והם הכינו את עצמם ליום הדין וכעת אנחנו צריכים להתמודד עם העובדות שנקבעו בעבר הרחוק, לפני עשרות שנים.
שאלתי את האמא לפשר הכספים שאורי שילם לאחים - אכן אורי שילם להם כספים היא הסבירה. אורי טוען שהם ויתרו על הנחלה, אבל לפני שלושים שנה מי רצה לבוא למושב, ערכה של הנחלה היה שני מיליון ₪ בקושי ואף אחד לא היה קונה אותה. היום הנחלה שווה כמעט עשרה מיליון ₪, המושב מבוקש ויש בו חיים נפלאים. אורי נהנה כל השנים מהחיים בנחלה, הוא אכן עזר לנו והוא ילד נפלא, אבל איך אני יכולה לתת לו את כל הזכויות בנחלה על סמך כספים שהוא שילם לפני שלושים שנה? לכל אחד מהילדים יש חלק בנחלה וברור לי שהכספים שהוא שילם לא יכולים להביא לכך שאני אנשל את הילדים האחרים מהזכויות בנחלה.
למה לא חתמתם על מסמך או הסכם כלשהו שיסדיר את ההסכמות ביניכם שאלתי? האמא הסבירה שלפני שלושים שנה הם לא חשבו על כך, הדברים נסגרו בע"פ ואז היה נראה כי די בכך, היום אני מבינה, היא אמרה, שטעינו טעות קשה בכך שהסכמנו שאורי ישלם כספים לאחים שלו כי הסכום שהוא שילם בעבר הוא בבחינת ,"נזיד עדשים" לעומת שווי הנחלה כיום ולצערי אנחנו צריכים היום להתמודד עם טעויות העבר.
כעת נדרשנו לשלב הקשה ביותר והוא מפגש עם האחים - ההורים המבוגרים ביקשו לא להיות במפגש כי הם חששו שמבחינה בריאותית הם לא יעמדו בכך. מאז הפגישה הגורלית עם הילדים שניהם נוטלים כדורי הרגעה שגורמים להם להרעה במצב הבריאותי שגם כך הוא מעורער.
הזמנתי את שלושת האחים לפגישה. לפי הסיפור של ההורים ציפיתי לשלושה ניצים אך כאשר הגיעו שלושת האחים הופתעתי לפגוש שלושה ילדים משכילים, בעלי נימוסים ומידות, הם בירכו אחד השני כאשר הם נפגשו והפגישה החלה.
אורי התחיל ודיבר בנימוס. הוא הבהיר שהוא אוהב את ההורים ואת אחיו והוא רוצה לשמור על שלום בית ושלמות המשפחה. הוא הדגיש כי הנחלה מבחינתו לא תפרק את המשפחה.
זו היתה התחלה טובה. הבטתי בפרצופים של האחים וראיתי שהפנים שלהם שלוות לאחר הדברים של אורי, ראיתי שהם מכבדים אותו שהם מסתכלים עליו עם עיניים בוהקות וממש שיוועו לשמוע ממנו את הדברים.
אורי המשיך בדבריו - הוא הביט באחים ודמעות החלו לזלוג מעיניו, היה לו קשה לדבר ושקט השתרר בחדר. זו היתה ממש תפנית בעלילה, לאחר השיחה עם ההורים, אני לפחות שלא הכרתי את הצדדים לא ציפיתי למפגש כה דרמטי. האחים קמו וניחמו את אורי שממש לא יכול היה להפסיק את הדמעות. אורי נרגע ניגב את הדמעות שתה מעט מים הרים את מבטו לעבר האחים ואמר להם - אחים יקרים אתם המשפחה היחידה שלי ואני חייב לספר לכם שלפני שלושה ימים ביקרתי אצל הרופא והוא הודיע לי שאני חולה במחלה וימי ספורים. באותו רגע נשמטה הכוס מידו של אורי וראשו נפל על השולחן. השכבנו אותו על הרצפה הרמנו את רגליו עד שהוא התאושש. הוא התיישב על הכסא וביקש סליחה. האחים היו מסביבו חיבקו אותו ובכו ביחד איתו. מי שהיה מביט מהצד לא היה מאמין למחזה שהתרחש באותו רגע. ההורים המבוגרים שלא היו בפגישה לא היו עומדים במחזה ואנו הודינו על כך שהם לא היו שם. האחים התחבקו דקות ארוכות ולאחר שנרגעו מעט הם הודיעו לאורי שהם לא רוצים דבר מהנחלה, הם דרשו להיות חלק בלתי נפרד מהתהליך שאורי יעבור והציעו את עזרתם בכל מה שיידרש. הם סיכמו ביניהם לא לספר להורים על המחלה של אורי וכך הם יצאו מהחדר מחובקים, שבורים, אוהבים, בוכים, מחוברים בלב אחד, אחים בנפש.
אורי נפטר לאחר שבועיים. המשפחה התאבלה וההורים בקושי החזיקו מעמד, הם נפטרו זמן קצר לאחר מכן. הם כמובן לא הספיקו לערוך צוואה, אך לאור הסיפור הטראגי הם לא היו צריכים צוואה.
אשתו של אורי קיבלה את הזכויות בנחלה והמשפחה נותרה מאוחדת ומלוכדת יותר מאי פעם. למרבה הצער החיבור נוצר על בסיס של מחלה קשה שגדעה את חייו של אורי, אבל אפשר להתנחם בכך שההורים המבוגרים שלא היו משכילים והיו בעלי חכמת חיים חוצה גבולות, הנחילו לילדים את הערך החשוב ביותר - אהבת הזולת ונתינה - אלו הם הערכים שישמרו על המשפחה לדורות.
חברים יקרים - עובדות שאתם קובעים כיום בשטח ישפיעו על המשפחה לדורות - תבדקו היטב לפני שאתם קובעים עובדות בנחלה ותחשבו על המשפחה לדורות בכדי לשמור על החיבור בין הילדים - שורשים שאתם מעמיקים כיום וערכים שתנחילו לילדים ובראשם האחדות והנתינה יצמיחו ענפים בריאים לשנים רבות.
