רבות כבר הספיק להיכתב ולהיאמר על הסכם השלום עם איחוד האמירויות ופוטנציאל הסחר הגלום בין המדינות, אבל למה דווקא ישראל? מצב האוכלוסין באיחוד האמירויות שונה ממה שאנו רגילים לו בשאר העולם, כמעט 90% מתושבי האיחוד (10 מיליון תושבים) הם מהגרי עבודה, ואחוז דומה מתגורר בערים, רובם עם הכנסה גבוהה לנפש. איחוד האמירויות הוא שוק אטרקטיבי לשיווק תוצרת חקלאית בהיותו שוק המבוסס על יבוא. כ-80% מהצריכה של תוצרת חקלאית היא מיובאת מכל העולם בשווי כולל של מעל 10 מיליארד דולר (בשנת 2018). בנוסף הוא מהווה מרכז סחר ומעבר עולמי לסחורות המיועדות למזרח התיכון. ארה"ב ייצאה בשנת 2018 - 1.2 מיליארד דולר של תוצרת חקלאית לאמירויות, מרביתם למגזר הקמעוני. בנוסף ישנו יבוא של תוצרת חקלאית, גם מירדן ומהרשות הפלסטינאית.
באיחוד האמירויות המכירה הקמעונית נחלקת לשתי קבוצות עיקריות: סחר מודרני וסחר מסורתי. סחר מודרני כולל בתוכו רשתות שיווק מאורגנות, חנויות מכולת, חנויות אקספרס, חנויות מיוחדות, חנויות נוחות, ושיווק ברשת. קבוצה זו שולטת בשוק במיוחד באמירויות של דובאי ואבו דאבי. מסחר מסורתי כולל בתוכו שירותי מסחר ישיר וחנויות מכולות פרטיות ("באקאלה" בערבית) הפעילות בממוצע 18 שעות ביום 7 ימים בשבוע. חנויות אלה מיועדות לצרכי משק הבית הממוצע ולמוצרי מכולת לשימוש יומיומי. מסחר מסורתי נפוץ יותר באמירויות הצפוניות יותר, כמו שארג'ה, עג'מאן, פוג'יירה ואום אל-קיוין בגלל הזמינות הנמוכה של חנויות קמעונאיות מודרניות. מוצרים אורגניים וטבעיים נמכרים גם בשווקים המודרניים וגם בשווקים המסורתיים בכל איחוד האמירויות, כאשר הדבר שכיח יותר באמירויות של דובאי ואבו דאבי.
ואכן, הדרישה למזון "בריא" ולתוצרת אורגנית בדומה למגמות בעולם המערבי גם היא פוטנציאל יצוא מישראל. לפני כ-5 שנים, החלה הממשלה בדובאי בפעולות להעלאת המודעות בנושא הבריאות ולגבי הסכנות הטמונות בהשמנת יתר. בהתאם לכך, חלה עלייה משמעותית בביקוש למוצרים בריאותיים. צריכת מוצרים "טבעיים" עלתה בכ-10%, צריכת מוצרים אורגנים עלתה בכ-20%, ומוצרי "חופש" (כמו ביצי חופש) עלתה בכ-15%. עלייה זו גורמת לשינוי במדינות המייצאות סחורה אל איחוד האמירויות. ובהתאמה, היצוא מקנדה ומהולנד עולה על חשבון היבוא ממדינות כדוגמת: סין וירדן.
יתרה מכך, עלות היבוא מישראל אל האיחוד תחרותית. זאת הודות לקרבה הגאוגרפית בין המדינות שיתכן שתאפשר הובלה יבשתית לצד הובלה סטנדרטית דרך האוויר או הים. לכן, ישראל לא תלויה בצי מטוסים כדי לייצא את הסחורה. השטת ספינה מסע מנמל אשדוד לדובאי אורכת כ-12-10 ימים בלבד, ונמל אילת ממוקם במרחק של כ-10-8 ימים מדובאי. לצד אלו, אורך נתיב ההובלה היבשתי הסטנדרטי מעקבה לדובאי אורך 32 שעות נסיעה.
יעקב פולג, סמנכ"ל בכיר לסחר ושיתוף פעולה בינלאומי, במשרד החקלאות: "התוצרת הישראלית ידועה בעולם בזכות איכותה, ומאופיינת בעיקר כזו שפונה לשווקים המוכנים לשלם עבור האיכות הטובה של התוצרת הישראלית. משרד החקלאות ופיתוח הכפר היה בין המשרדים הראשונים לפתוח במגעים רשמיים עם המשרד לביטחון מזון בכדי לבחון דרכים נוספות שיאפשרו העמקת הקשרים הכלכליים בכלל והרחבת היצוא הטרי מישראל לאיחוד האמירויות בפרט. כמו כן נדונים נושאים בעלי עניין משותף בתחום הייצור החקלאי בתנאי מדבר. בהקשר זה אציין כי כבר עתה מתקיימים מגעים בין הסקטור הפרטי משתי המדינות. בנוסף, משלחת רשמית שתלווה בגורמים עסקיים צפויה להגיע לביקור בקרוב. הפוטנציאל רב ובמשרד החקלאות מתכוונים להוות גורם מתכלל ומכוון".
