תביעות בהן טענות הכופרות בנכונות דוחות הנוכחות שעל פיהן משולם שכר לעובדים הן מחזה שכיח בתביעות של עובדים כנגד מעסיקיהם.
מעסיקים נתבעים בסכומים נכבדים בטענה להפרשים עקב כך שרישומי השעות המצויינים בתלושי השכר "זוייפו" ו/או אינם משקפים את שעות העבודה האמיתיות.
להלן נביא מקרה שנדון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה[1] בו נפסק כי הנתבעת תשלם לעובד כ-128,000 ₪, ברכיב התביעה "הפרשי שכר וגמול שעות נוספות" בנוסף לכך חוייבה הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר בסך 25,000 ₪.
בפסק הדין התייחסות ופסיקת תשלומים ברכיבים נוספים שנתבעו ואשר בהם לא עוסק מאמר זה.
מעשה שהיה כך היה:
התובע, עובד זר מתאילנד, עבד אצל הנתבעת שעסקה בגידול ירקות כ-3.5 שנים. לתובע נמסר מידי חודש תלוש שכר והאמור בו שולם לו באמצעות העברה לחשבון הבנק של התובע.
התובע בתביעתו לא טען לחוסר התאמה בין דוחות הנוכחות לתלושי השכר אלא לחוסר מהימנות של דוחות הנוכחות. לטענת התובע הנתבעת הפיקה דוחות נוכחות בהם שעות עבודה בהיקפים קטנים מאלה שבוצעו בפועל. התובע, שניהל במקביל רישום ידני, עבד לטענתו כל יום בין שעה לשעתיים מעבר לשעת סיום העבודה על פי דוחות הנוכחות הממוחשבים של הנתבעת. בדוחות הממוחשבים גם לא נרשמו שעות עבודה בימי שישי אחה"צ ושעות עבודה בשבתות.
לטענת הנתבעת התובע נהג להחתים מידי יום החתמה נוספת שאותה גם צילם, זאת לאחר שמנהל המשרד יצא את משרדו.
בדיון בבית הדין טען מנהל הנתבעת (גם הוא אישית נתבע יחד עם החברה) שהעיר לתובע על ההחתמות הכפולות והסתפק בתשובות התובע בדבר "טעות או בלבול".
בית הדין לא קיבל את גרסת הנתבעת שכן לא סביר שבמהלך תקופה ארוכה לא דאג להפסקת "ההחתמות הכפולות", לא עירב את חברת כוח האדם או את המתרגם מטעמה ולא נקט בפעולה כל שהיא להפסקת אותן "החתמות כפולות".
במסגרת הדיון בבית הדין עלה שבכתב הגנתה לא ציינה הנתבעת כלל את טענת "ההחתמות הכפולות", כל שציינה הנתבעת בכתב הגנתה התייחס לכך שהתובע ברישומיו ובתביעתו לא לקח בחשבון את זמן ההגעה מהמגורים לשטח העבודה וחזרה (1/2 שעה כל יום) ואת זמני הפסקת האוכל מידי בוקר (1/2 שעה).
גם בקדם המשפט מנהל הנתבעת לא הזכיר את "ההחתמות הכפולות".
עובדות אלה נזקפו לחובת הנתבעת בעת מתן פסק הדין.
בית הדין הוסיף כי לא התעלם מטענת הנתבעת לפיה אנשי משרד העבודה ערכו אצלה ביקורת בנוגע לתשלום שכר מינימום וגמול שעות נוספות אף שהביקורת הסתיימה ללא ממצאים כנגדה.
בית הדין סיכם: "לנוכח האותנטיות של תיעוד שעון הנוכחות והזהות בין תיעוד השעון לרישומי הנוכחות הידניים במחברת, לעומת הקשיים שקיימים בדוחות הנוכחות של הנתבעת, אנו מעדיפים את רישומי הנוכחות של התובע כמשקפים נכונה את שעות עבודתו בנתבעת". בית הדין קיבל את חישוביו של התובע תוך שהפחית חצי שעת הפסקה אותה נטל התובע מידי בוקר.
במקרה אחר[2] שנדון בבית הדין האזורי בתל אביב: תובע שעבד בשותפות משפחתית שעסקה בתחום המסחר החקלאי הגיש תביעה בין היתר לקבלת גמול בעד שעות עבודה נוספות. לטענת התובע סוכם עימו על סכום קבוע, "גמול גלובלי", לשעות נוספות. בפועל לטענתו עבד יותר שעות מאלה שסוכמו איתו. לטענתו עבד בממוצע כשלוש שעות בכל יום יותר משסוכם עימו (10 שעות עבודה). הנתבעת מצידה טענה כי הגמול הגלובלי שקיבל כיסה את סך זכאותו של התובע לגמול שעות נוספות על פי הדין.
הסתבר, כי הנתבעת, בניגוד לטענתה, לא מסרה לתובע 'הודעה לעובד' המפרטת את שעות עבודתו ולא קיימה חובתה לנהל פנקס שעות עבודה. הנתבעת אמנם צרפה לתצהירה כרטיסי עבודה חודשיים אולם אלה לא עמדו בדרישות הדין. ברישומים צויינו סך שעות העבודה מידי יום ואולם לא נרשמה בהם שעת תחילת העבודה וסיומה. הדוחות גם לא נשאו חתימות התובע ומי מטעם הנתבעת.
בית הדין: "איננו נותנים כל משקל לכרטיסי הנוכחות שהוצגו בקביעת שעות עבודתו של התובע".
בית הדין פסק כי על הנתבעת לשלם לתובע 22,270 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כגמול שעות נוספות בגין 17 חודשי עבודה ועוד 3,500 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה בגין העדר הודעה לעובד, כך מתוך תביעה בסך 57,242 ₪.
לסיכום:
הקפדה על רישום מסודר של שעות עבודה, באמצעים דיגיטליים או ברישום ידני בהתאם להוראות החוק, הוא חובה שלהפרה שלה פוטנציאל בעייתי מבחינת המעסיק.
[1] סע"ש 22345-04-19 JIKINDA THANAWAT נ' גידולי חוות מרים 2010 בע"מ ואח'.
[2] סע"ש 55055-04-19 אורי רמי מאיו נ' סלוקי שלמה ובניו
