השאלה המרכזית בפסק הדין היא האם רכוש משותף של בני זוג, לפי הלכת השיתוף, ניתן לחלוקה בחלקים שאינם שווים. פסק הדין עוסק במערכת יחסים של ידועים בציבור ובחלוקת זכויות בדירת מגורים שנרשמה על שם המשיבה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, וקבע כי הלכת השיתוף מחייבת חלוקה שווה של נכסים משותפים, אלא אם קיימת הוראה חקיקתית מפורשת אחרת.
רקע
הצדדים ניהלו מערכת יחסים של ידועים בציבור, גרו יחד ונולדו להם שני ילדים. במהלך חייהם המשותפים, התגוררו בדירה בקיבוץ, שנרשמה על שם המשיבה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הדירה מהווה רכוש משותף לפי הלכת השיתוף, והורה על חלוקתה בחלקים שווים. בערעור, בית המשפט המחוזי פסק כי אמנם הדירה נכללת ברכוש המשותף, אך יש לחלקה בחלקים לא שווים בהתאם לנסיבות, כך ש-75% מהזכויות יינתנו למשיבה ו-25% למערער.
עמדות הצדדים
המערער טען כי לפי הלכת השיתוף, דירת המגורים צריכה להיחשב כרכוש משותף ולהתחלק באופן שווה בין הצדדים.מנגד, המשיבה טענה כי יש להפעיל עקרון של "שיתופיות מוחלשת" ולהכיר בשיתוף חלקי בלבד, לאור הנסיבות הייחודיות של המקרה.
דיון
בית המשפט העליון קבע כי הלכת השיתוף חלה גם על ידועים בציבור, ומבוססת על שוויון בזכויות רכושיות בין בני זוג המנהלים משק בית משותף. חזקה זו חלה במיוחד על דירת המגורים, המהווה את הנכס המשפחתי המרכזי. בעוד שניתן לסתור את חזקת השיתוף במקרים מסוימים, הדבר דורש ראיות ברורות לכוונה אחרת, שלא התקיימו במקרה זה.
עוד נקבע כי הלכת השיתוף אינה מאפשרת חלוקה לא שוויונית של נכסים, אלא אם קיימת הוראה מפורשת בחוק. עקרון זה נבדל מהמשטר המשפטי של איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון.
מסקנות
בית המשפט העליון פסק כי הדירה היא רכוש משותף שיש לחלקו בחלקים שווים בין המערער למשיבה. ההחלטה של בית המשפט המחוזי לחלוקה בחלקים לא שווים אינה עומדת עם עקרונות הלכת השיתוף ואין לה בסיס בדין הישראלי.
בע"מ 1983/23 פלוני נ' פלוני, פס״ד מיום 10.8.2023.
