הוגשה התביעה נגד רמ"י בנושא השכרת בתים בנחלות / אביגדור ליבוביץ, עו״ד ו- אילן ציאון, עו״ד

אביגדור ליבוביץ, עו״ד אביגדור ליבוביץ, עו״ד

אני שמח לבשר, כי לפני מספר ימים הגשנו לבית המשפט המחוזי תל אביב, תביעה כנגד רמ"י, עליה עמלנו חודשים ארוכים בנושא השכרת בתי מגורים בנחלות!

כפי שכתבתי פעמים רבות - הנושא של השכרת בתים בנחלות נמצא בראש סדר העדיפויות במסגרת המאבק לביטול הגזירה שנקבעה בהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל בשנת 1965 הידועה בשם "משטר הנחלות", לפיה - כי קיים איסור להשכיר בית מגורים בנחלה.

הטענה העיקרית שלנו במסגרת הגשת התביעה היא - שאיסור ההשכרה לא יכול לחול על בעלי נחלות שבנו בית מגורים בהיתר לאור שינויי מדיניות שחלה על חלקת המגורים בנחלות, וכל שכן, כאשר בעל הנחלה מבצע יישום של ההחלטה בפרק משנה 8.3 סימן ז' לקובץ החלטות המועצה (להלן: "ההחלטה"), במסלול "דמי חכירה" בתשלום 3.75% + מע"מ, כאשר הוא רוכש את זכויות הבניה הבסיסיות בנחלה (375 מ"ר). הטענה היא שמדובר בפגיעה בזכויות יסוד של בעלי הנחלות ובייחוד בזכות הקניין וחופש העיסוק.

בנוסף נטען, כי קיימת אפליה בין בעלי נחלות במגזר הכפרי לבין בעלי נכסים המנוהלים על ידי רמ"י במגזר העירוני עליהם לא חלה הגזירה של איסור ההשכרה. במסגרת זו נבהיר, כי בעל זכויות במשק עזר זכאי להשכיר את בית המגורים, בעל זכויות בבית מגורים בקיבוץ זכאי להשכיר את הבית וכן האגודה זכאית להשכיר מבנים בתנאים שנקבעו בהחלטה ייעודית החלה על קיבוצים, בעלי זכויות בנכסים עירוניים לא מהוונים למגורים ולמסחר זכאים להשכיר את המבנים ללא כל הגבלה ואילו בעלי נחלות שמשלמים מיסים ובנו בתי מגורים בהיתר - חוסים תחת גזירה ששייכת לתקופת הספר הלבן (ההשוואה לספר הלבן לא הוצעה על ידי הח"מ אלא על ידי שרה בממשלה) ודינה להתבטל על הסף.

במסגרת התביעה תקפנו שני נושאים שעומדים בראש סדר היום:

א. השכרת בתי מגורים בנחלות
.

ב. הקביעה של רמ"י לפיה במושבים בהם הוגשה תביעה לזכויות היסטוריות לא ניתן ליישם את
     ההחלטה בפרק משנה 8.3 סימן ז' לקובץ החלטות המועצה
.

עובדות כתב  התביעה:

  1. בנחלה בנויים שני בתי מגורים, בבית הראשי התגוררו ההורים והבית השני נבנה על ידי הבן נעם לפני עשרים שנה. בתי המגורים בנויים בהיתר כדין ובנחלה לא קיימים שימושים חורגים או חריגות בניה.
  2. ההורים הלכו לעולמם ובמסגרת צוואתם נקבע, כי הבת נעמה תקבל את הזכויות בנחלה ונעם יבצע פיצול של מגרש מהנחלה עליו בנוי הבית. לאחר שהתנהל בין האחים הליך גישור נחתם הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין לפיו, נעמה תירשם כבעלת הזכויות בנחלה הכוללת את בית ההורים ונעם יבצע את הליך הפיצול של מגרש מהנחלה עליו בנוי בית המגורים (להלן: "פסק הדין").
  3. פסק הדין ניתן לפני כחמש שנים ומיד לאחר שניתן, ביקש נעם להתחיל לבצע יישום של ההחלטה במסלול "דמי חכירה" על מנת להשלים את הליך הפיצול של המגרש מהנחלה ולרשום את הזכויות במגרש על שמו.
  4. נעם התקשר עם אדריכל שהתחיל לבצע תהליך של אישור תב"ע לפיצול המגרש ובמקביל הגיש לרמ"י את המסמכים הנדרשים לצורך יישום ההחלטה במסלול "דמי חכירה".
  5. זמן קצר לאחר שמסמכי ההחלטה נשלחו לרמ"י, התקבל מכתב מרמ"י בו נקבע, כי לאור כך שבמושב מתנהלת תביעה לזכויות היסטוריות לא ניתן ליישם את ההחלטה ויש להמתין עד שההליך בין האגודה לרמ"י יסתיים.
  6. הח"מ פנה לרמ"י בשם נעם במכתב תגובה והבהיר, כי נעם לא קשור כלל לתביעה לזכויות היסטוריות, הוא אינו חבר אגודה וכי המניעה שיצרה רמ"י ליישם ההחלטה לאור התביעה שהוגשה על ידי האגודה נגד רמ"י, היא לא חוקית ופוגעת בזכות הקניין של נעם שקיבלה תוקף בפסק דין, לבצע יישום של ההחלטה לצורך פיצול המגרש.
  7. כמו כן רמ"י הופנתה להחלטה שניתנה במקרה של "גן השומרון" שבה נקבע, כי ההגבלה שיצרה רמ"י על בעלי הנחלות ליישם החלטות "מטיבות" במקרים בהם הוגשו תביעות לזכויות היסטוריות היא לא חוקית ויש לבטלה ואכן במקרה "גן השומרון" לאחר ההחלטה של בית המשפט, בעלי נחלות ביצעו יישום של ההחלטה למרות שהיתה תלויה ועומדת תביעה לזכויות היסטוריות.
  8. עוד טען נעם, כי עד שתסתיים התביעה מול רמ"י, ייתכן ויחלפו מספר שנים כאשר ערך הקרקע עולה בתקופה זו והדבר גורם לו לפגיעה בלתי הפיכה וייתכן כי הוא כלל לא יוכל לממש את הליך הפיצול לאור העלויות העתידיות של הליך הפיצול.
  9. במכתב התגובה שהתקבל מרמ"י הובהר, כי רמ"י חוזרת על עמדתה וכי לא ניתן ליישם את ההחלטה וכי ההחלטה שניתנה במקרה "גן השומרון" היא החלטה ספציפית שלא ניתן להחיל אותה על המקרה דנן.
  10. נעם החליט שלא להיאבק עם רמ"י על יישום ההחלטה וביקש להשכיר את בית המגורים בנחלה עד שיסתיים ההליך המשפטי בין האגודה לרמ"י. בכדי שלא להגיע למצב שבו רמ"י תטען כי נעם מתנהג בחוסר תום לב, שלח הח"מ מכתב לרמ"י שבו הודיע כי נעם עובר מתכוון להשכיר את בית המגורים עד שיסתיים ההליך המשפטי בין האגודה לרמ"י.
  11. במכתב התגובה של רמ"י הבהירה רמ"י לנעם, כי אסור להשכיר בתי מגורים בנחלות לאור החלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל משנת 1965 וכי השכרה תהווה הפרה של הוראות הסכם המשבצת ובכל מקרה שבו יימצא כי נעם משכיר את הבית, הוא יחויב בתשלום דמי שימוש.
  12. נעם מצא את עצמו מול שוקת שבורה - מחד, רמ"י הגבילה אותו ביישום ההחלטה, כך שהוא לא יכול לקדם את המימוש של זכות הקניין שלו במגרש ומאידך, הודיעה לו שהוא לא יכול להשכיר את בית המגורים בנחלה - כעת נעם היה צריך להחליט אם הוא מגיש תביעה כנגד רמ"י על מנת לנסות לבטל את הגזירות חסרות התקדים שלא מתקבלות על הדעת ומהוות פגיעה יסודית בזכות הקניין של נעם במגרש כפי שנקבעו בפסק הדין.
  13. לאחר דיונים ארוכים במסגרתם ניתחנו לעומק את הזכויות והחובות של נעם ושל האחות בעלת הזכויות בנחלה, לאור החלטות רמ"י והוראות הסכם המשבצת ומנגד בחנו כיצד מתיישבות הוראות חוקי היסוד כבוד האדם וחרותו וחופש העיסוק למול החלטות רמ"י, החליט נעם להגיש את התביעה ולתקוף את רמ"י בשני נושאים שמהווים נושאי ליבה בעולם הנחלות - השכרת בתי מגורים והמניעה ליישום ההחלטה כאשר הוגשה תביעה לזכויות היסטוריות.

איסור ההשכרה בהחלטות רמ"י:

  1. בסעיף 2.3 ל"תנאי החכירה" בקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל נקבע כי: "חוכר קרקע חקלאית חייב להתגורר בנחלה, לנצלה ולעבדה ברציפות ובקביעות למטרות שלשמן הוחכרה הקרקע".
  2. סעיף 3.15 לקובץ ההחלטות קובע, כי "מטרת החכירה" בחלקה א' היא: "מגורי החוכר ושימוש חקלאי" בעוד בחלקות ב' ו- ג' המטרה מוגדרת כ: "שימוש חקלאי בלבד".
  3. סעיף 3.20 לקובץ ההחלטות שכותרתו "העברת זכויות", קובע כך:

"החוכר והאגודה אינם רשאים להעביר את הזכויות במוחכר או לשעבדו בכל צורה שהיא אלא בהסכמת הרשות מראש ובכתב. לענין זה, "העברת זכויות" - הענקת הזכויות, העברתן, הסבתן או ויתור עליהן, החכרת המוחכר בחכירת משנה, השכרת הנחלה, מסירת חזקה או שימוש בנחלה במישרין או בעקיפין, שיתוף בנחלה או בכל זכות הנובעת מזכויות החוכר בנחלה והכל בין בתמורה ובין ללא תמורה, בשלמות או בחלק".

  1. על בסיס סעיף 3.20 האמור קבעה רמ"י הוראה במסגרת הסכם המשבצת הדו צדדי עם האגודה לפיה: "אסור להעביר זכויות בנחלה או בבית מגורים אלא בהסכמת רמ"י".
  2. יובהר, כי לבעלי הזכויות בנחלות לא נמסרו מעולם התנאים בהם יש לעמוד בכדי לקבל את אותה "הסכמה" של רמ"י, הנזכרת בסעיף 8.3.20 שלעיל, ומבדיקה שערכנו לא נמצא נוהל בעניין זה.
  3. בכתב התביעה נטען, כי לאור העובדה שנעם לא יכול להשכיר את בית המגורים בנחלה ולאור כך שהליכי הפיצול הם ארוכים וסבוכים ואורכים מספר שנים וכן לאור המניעה ליישם את ההחלטה לאור התביעה לזכויות היסטוריות, נגרמים לנעם נזקים כלכליים אדירים והדרישה מרמ"י במסגרת התכתובת שהתנהלה מולה בטרם הגשת התביעה היתה, לאפשר את השכרת בית המגורים לאור כך כי המגרש ניתן לנעם על ידי ההורים בצוואה ובמסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, מה שיצר "יחידה קניינית חדשה שתפוצל מן הנחלה" ובהתאם לכך הוראת איסור ההשכרה, לפי פרשנותה הנכונה, אינה חלה על הבית של נעם.
  4. תגובת רמ"י לדרישה של נעם לאפשר לו להשכיר את בית המגורים היתה סירוב! כלומר, רמ"י מונעת מנעם ומבעלי הנחלה לבצע את יישום ההחלטה לאור התביעה לזכויות היסטוריות ועובדה זו מונעת מנעם מליישם את הזכות שניתנה לו בצוואה ובמסגרת פסק הדין.
  5. הובהר בכתב התביעה, כי נעם כלל אינו חבר באגודה, אין לו כל השפעה על החלטותיה וממילא הוא אינו זכאי לקבל דבר ממה שתקבל האגודה במסגרת תביעתה כנגד רמ"י.
  6. עוד הודגש, כי בתגובה למכתב ששלח הח"מ לרמ"י בשם נעם התקבלה תגובה מרמ"י בזו הלשון: "תמוהה פנייתך למשרדנו בה הנך מרהיב עוז להודיע כי בכוונת מרשך לפעול בניגוד להחלטות רמ"י הידועות לך בדמות השכרת מבנה מגורים בנחלה" ובמילים אחרות, במקום לשקול את בקשת נעם להשכיר את ביתו, לרבות באמצעות בקשה לפרטים נוספים, ובחינת השאלה האם נוכח תכלית הוראת איסור ההשכרה, יש מקום לאפשר לנעם בכל זאת להשכיר את ביתו, שעה שניתן פסק דין בעניינו שקבע כי מבחינה קניינית המגרש ועליו הבית כבר לא מהווה חלק מהנחלה - בחרה רמ"י לדחות על הסף ובאופן מוחלט את בקשתו של נעם להשכיר את ביתו.
  7. עוד הודגש בכתב התביעה, כי המניעה שגורמת רמ"י ביישום ההחלטה לאור התביעה לזכויות היסטוריות עומדת בסתירה לקביעה שהתקבלה במקרה "גן השומרון" על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א 43236-10-17 אגודת עובדי אדמה בגן השומרון, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל - מחוז חיפה ואח', כלהלן:

"... אני סבור כי החלטת רמ"י למנוע מחברי האגודה את האפשרות להצטרף להסדר המיטיב, מהווה ניסיון פסול בעיני, להפעיל לחץ על האגודה באמצעות חבריה לוותר על תביעתה וגם מטעם זה ומתוקף חובתו של בית המשפט לשמור על קיומו של הליך שיפוטי הוגן שבו לא תיפגענה ללא הצדקה זכותו של צד לפנות לערכאות, קיימת הצדקה למתן הצו המבוקש. לפיכך אני מורה על מתן צו מניעה זמני כמבוקש, האוסר על רמ"י למנוע ממי מחברי האגודה המבקשים להצטרף להסדר המיטיב ואשר ממלאים אחר הוראות ההחלטות, את ההצטרפות להסדר המיטיב וזאת בשל ההליכים בתיק זה".

 

 

  1. עוד הובהר בעניין זה, כי במקרה אחד נוסף נפסלה החלטה דומה של רמ"י. לענין זה הופנה בית המשפט הנכבד לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ה"פ 386/03 צור משה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' הקרן הקיימת לישראל ומינהל מקרקעי ישראל - מחוז מרכז וזאת במסגרת בש"א 2696/03 (להלן: "החלטת צור משה"), כלהלן:

"... המינהל לא הוסמך לשלול את שירותיו מגופים המבקשים למצות את זכויותיהם בבית המשפט, ללא כל נימוק ענייני. יתכן שבמקרה כזה או אחר ולאחר בחינה מדוקדקת יגיע המינהל למסקנה כי לאור תוצאותיה האפשריות של תביעת המבקשת התלויה ועומדת לא ניתן לספק אישור מבוקש או שיש לכלול באישור המבוקש הסתייגות כזו או אחרת. ברם החלטה כזו צריכה להתקבל לאחר בחינת כל השיקולים הרלבנטיים ביחס לכל בקשה המוגשת על ידי המבקשת ו/או חבריה..."

  1. דברים נוקבים אלו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ביחס לסירובה השרירותי של רמ"י לקדם את מיצוי זכויות חברי האגודה, בשל תביעה המוגשת על ידי האגודה, נכונים לא רק ביחס לסירובה של רמ"י במקרה דנן לאפשר לנעם להיכנס בשעריו של הליך הפיצול אלא נכונים אף ביחס לסירובה השרירותי של רמ"י לדון בבקשתו של נעם לאפשר לו להשכיר את ביתו.
  2. הובהר בכתב התביעה, כי בהמשך לתכתובות מול רמ"י שקדמה להגשת התביעה, הח"מ פנה לרמ"י בניסיון אחרון והבהיר, כי: "אין חולק שלאחר השלמת הליך הפיצול מהנחלה ורישום המגרש המפוצל כיחידה נפרדת, לא יחול על המגרש המפוצל איסור ההשכרה". בנוסף צוינו הנזקים העצומים שנגרמים לנעם בהיעדר יכולת להשכיר את ביתו.
    עוד הובהר, כי בנסיבות אלו ובייחוד לאור כך שנעם קיבל את הזכות במסגרת פסק דין, לא חלה על נעם "הוראת איסור ההשכרה", לפי פרשנותה הנכונה, ועל כן רמ"י התבקשה לאפשר את השכרת הבית של נעם, מאחר ומדובר בפגיעה בלתי מוצדקת בזכות יסוד של נעם ושל בעלי הנחלה.
  3. עוד הובהר, כי הוראת איסור ההשכרה היא הוראה אנכרוניסטית אשר אינה מתיישבת עם הוראות פרק משנה 8.3 סימן ז' לקובץ החלטות המועצה שעניינה, בין היתר, הסדרת הוראות לפיצול מגרשים מנחלות.
  4. למרבה הצער, רמ"י השיבה במכתב וחזרה על טענותיה כי קיים איסור השכרה בהתאם להחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל משנת 1965 ובכך סתמה את הגולל על האפשרות להגיע להסדר בהסכמה ביחס להשכרה ויישום הליך הפיצול והביאה לכך שנעם נדרש להגיש את התביעה בכדי לעמוד על זכויותיו ולצמצם את הנזקים האדירים שנגרמים לו וכן בכדי להביא סוף אחת ולתמיד להחלטה שהתקבלה לפני כמעט 60 שנים!!! שאוסרת השכרת בתי מגורים שנבנו בהיתר בנחלות.
  5. במסגרת כתב התביעה הבהיר נעם כי איסור ההשכרה גורם לו לנזקים כלכליים אדירים, להפסד הכנסה של כ- 120,000 ₪ לשנה! להוצאות שוטפות עבור הבית כולל תיקונים, לאור כך שהוא לא מושכר בסך של כ- 30,000 ₪ לשנה, לבלאי מואץ לאור אי ההשכרה, אשר הולך וגדל עם השנים ככל שהבית ממשיך לעמוד שומם.
  6. הסכומים המפורטים לעיל, משקפים פגיעה כלכלית אדירה בנעם, כאשר שיעור הנזקים העצום צפוי עוד לגדול באופן ניכר שכן רמ"י מתמידה בסירובה לאפשר לנעם להשכיר את ביתו, ומוסיפה חטא על פשע בכך שהיא מסרבת לאפשר לנעם להיכנס להליך הפיצול בשל התביעה שהוגשה כנגד רמ"י על ידי האגודה.
  7. בכתב התביעה נטען, כי רמ"י משתמשת בכוחה האבסולוטי בנסיבות העניין, בדרך הפוגעת באופן בלתי סביר, בלתי מידתי ואף פסול בזכות הקנין של נעם ושל בעלי הנחלה, שהיא זכות יסוד בעלת מעמד חוקתי מכוח חוקי היסוד.
  8. נטען כי רמ"י לא מוסמכת לשלול מנעם את האפשרות לבצע את הליך הפיצול לאור פסקי הדין שתוארו לעיל, בשעה שנעם אינו חבר אגודה ואין לו כל הנאה מתוצאות ההליך או יכולת להשפיע על החלטות האגודה, כך שסירובה של רמ"י לאפשר לנעם להיכנס להליך הפיצול אינו רק פסול, אלא אף שרירותי ובלתי סביר לחלוטין.
  9. דברים אלו נכונים שבעתיים אף באשר לסירובה השרירותי של רמ"י לאפשר לנעם במקרה זה להשכיר את ביתו. סעיף 8.3.20 לקובץ החלטות המועצה שמציין כי ההשכרה אפשרית בהסכמה של רמ"י, מצביע על כך כי נתונה לרמ"י הסמכות לאפשר במקרים מיוחדים השכרת מבנים, ברם ברור מתשובותיה כי מדובר במחדל לאור כך שלא ניסתה כלל להפעיל את שיקול דעתה באמצעות בחינת הנסיבות הספציפיות של מקרה זה, המצדיקות ללא כחל וסרק מתן היתר להשכרה עוד טרם השלמת ההליך הטכני של ביצוע הליך הפיצול בפועל.
  10. ויודגש שוב, עם השלמת הליך הפיצול במועד שאינו בשליטת נעם, יוכל נעם להשכיר את ביתו, דהיינו ברור כבר עתה כי נעם יוכל להשכיר את ביתו עם השלמת הדרישות הטכניות של הליך הפיצול, אותו הליך שרמ"י הנתבעת מסרבת לאפשר לו להיכנס בשעריו.
  11. בית המשפט התבקש להיווכח במבוי הסתום אליו נקלע נעם, הפוגע אנושות בזכותו הקניינית וגורם לו נזקי עתק, כל זאת על לא עוול בכפו ובלא כל תכלית ראויה ומוצדקת וזאת רק משום שרמ"י "יכולה" לעשות שימוש פסול בכוח העצום המופקד בידה.
  12. עוד נטען, כי אין כל בסיס משפטי לטענת רמ"י, כי לא ניתן להשכיר את הבית עד להשלמת הליך הפיצול, שהוא הליך תכנוני רישומי, שאורך זמן רב, שכן כבר במועד מתן פסק הדין, שהינו פסק דין בלתי הפיך, ברור כי המגרש יפוצל והבית יושכר וכי ניתנה לנעם זכות קניין שיש להוציא אותה לפועל בהליך אותו רמ"י מונעת.
  13. הנה כי כן, סירובה של רמ"י לאפשר לנעם לבוא בשעריו של הליך הפיצול, כמו גם סירובה לאפשר לנעם להשכיר את ביתו, ולצמצם את הנזקים העצומים שהולכים ונערמים מדי יום, הינם בגדר החלטות פסולות, שרירותיות, בלתי סבירות ובלתי מידתיות, הנגועות אף בהפרת חובת האמון הציבורית החלה על רמ"י בנסיבות העניין.
  14. אשר על האמור, בית המשפט התבקש להורות לרמ"י לאפשר לנעם לבצע את יישום ההחלטה בפרק משנה 8.3 סימן ז' לקובץ החלטות המועצה על מנת להשלים את הליך הפיצול בהתאם להוראות פסק הדין, ועד להשלמתו לאפשר לו להשכיר את ביתו.

סיכום:

  1. כתב התביעה שהוגש כנגד רמ"י המתואר לעיל מהווה "יריית פתיחה" לתהליכים שעומדים בפתח וממתינים לשעת הכושר על מנת להגישם לבית המשפט ובין היתר בעניין, ביטול חובת ההתגוררות בנחלה במקרים מיוחדים, מועד הוצאת השומה לדמי רכישה, השכרת מבנים לפל"ח, ביטול חיוב בדמי רכישה עבור משפחות שכולות ועוד.
  2. אם נאמין בכך שהוראות "משטר הנחלות" לא יכולות לעמוד במבחן משפטי לאור המציאות המשפטית שנוצרה בחלקת המגורים נוכח החלטות רמ"י ונבין היטב, כי הוראות "משטר הנחלות" שנקבעו לפני כמעט 60 שנים, בתקופת קום המדינה, לא רלוונטיות לימינו וכל כולן מחזיקות מעמד על קרעי תרנגולת לאור אחיזה של רמ"י בקרנות המזבח וכי התנהלות רמ"י כלפי בעלי הנחלות מהווה פגיעה יסודית בזכויות קניין בסיסיות - נוכל לקדם תהליך שינוי של ממש על מנת לבטל אפליה של עשרות שנים בין המגזר הכפרי למגזר העירוני, שיסודותיה בשנות הקמת המדינה וכבר לפני זמן רב אבד עליה הכלח!
  3. אנו בפתחה של שנה חדשה שטומנת בחובה הזדמנויות ואפשרויות שלא ידענו עד היום -
    אנו צריכים לדרוש את השינוי שמגיע לנו בזכות ולא בחסד - תאמינו בשינוי והוא יקרה!

 

ברכה והצלחה לכל בית ישראל!

מידע נוסף

  • הערת מערכת:

    מאמרים המפורסמים באתר האיחוד החקלאי על ידי אנשי מקצוע מייצגים את דעתם בלבד, אינם מהווים חוות דעת משפטית (אלא אם נאמר במפורש) ואינם מייצגים את עמדת תנועת האיחוד החקלאי .
    לפרטים נוספים ותגובות ניתן לפנות לכותב המאמר בהתאם לפרטיו המפורטים לעיל.

אביגדור לייבוביץ, עו״ד

משרד עורכי דין ליבוביץ מתמחה באגודות שיתופיות ומיסים.

דוא״ל: avigdor@lieblaw.co.il

למאמרים בנושאים:

אגודות שיתופיות אזורי עדיפות לאומית אנרגיות מתחדשות בן ממשיך בר רשות גישור דהקואופרטיביזציה דיני עבודה דמי הסכמה דמי רכישה דמי שימוש הורשת זכויות החלטה 979 החלטה 1311 החלטה 1316 החלטה 1370 החלטה 1426 החלטה 1445 החלטה 1455 החלטה 1458 החלטה 1464 החלטה 1470 החלטה 1478 החלטה 1481 החלטה 1490 החלטה 1505 החלטה 1513 החלטה 1521 החלטה 1523 החלטה 1553 החלטה 1580 החלטה 1583 החלטה 1591 החלטה 4302 החלטות מועצת מקרקעי ישראל היוון היטל השבחה הסדרה העברת זכויות הפקעות הקצאות מגרשים באזורי עדיפות לאומית הקצאות קרקעות חקלאיות הקצאת מגרשים הרחבות הרפורמה בחקלאות השוואת תנאים מושבים וקיבוצים השכרת בתי מגורים השכרת קרקע חקלאית התחשבנות מחדש התיישבות ועדות קבלה ועד מקומי ותמ״ל זכויות בחלקת המגורים זכויות היסטוריות חוק ההתיישבות חכירה חכירה לדורות חקלאות יחידה שלישית יחידה שניה ייפוי כח מתמשך ירושת משק חקלאי מועצות אזוריות מים מים והשקיה מיסוי מיסוי דירה שלישית מיסוי מקרקעין מכירת נחלה משבצת משקי עזר משק עזר משרד החקלאות נחלה ניהול אגודה שיתופית עדיפות לאומית עובדים זרים פטור ממכרז פיצויי פיטורין פיצול נחלה פעילות לא חקלאית (פל״ח) קאופרטיבים קורונה קיבוצים קליטה קרקע רשות מקרקעי ישראל שיוך דירות בקיבוצים שימושים חורגים שימושים נלווים שינויי יעוד שמאות מקרקעין שעות עבודה תובענה ייצוגית תיירות כפרית תיקון 116 לחוק התכנון והבניה תכנון ובניה תמ״א 35 תעסוקה לא חקלאית

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

תפעול וניהול האתר - ערן שאקי 054-4731702