פעמים לא מעטות אנו נתקלים במקרים בהם הורה מעוניין להעביר את הנחלה במתנה לילדו.
כפי שכבר אמרנו : "לא מעבירים נחלות במתנה לילדים"!
הורה שמעביר נחלה לילד הופך להיות "דייר" של הילד והכלה/חתן בנחלה. כל סיטואציה שתתרחש אצל הילד והכלה (לדוגמא: "הכלה תהפוך לתקלה"), פרידה, מוות, פשיטת רגל, מחלוקת משפחתית, מעמידה את ההורים בסכנה אמתית גם אם נערך בין הצדדים הסכם מתנה מקיף שנראה שכולל את כל הסעיפים וההוראות שניתן היה לחשוב עליהם באותה עת.
חברים, המקרים שמגיעים לשולחן הגישור לא עלו אפילו בדמיון כאשר ההסכמים נערכו, ואכן החיים מזמנים לנו סיפורים קשים וסבוכים שהיו נחסכים מהורים מבוגרים אילו הנחלה לא היתה מועברת במתנה לילד אלא שהיתה נערכת צוואה.
חשוב לזכור, צוואה ניתן לשנות בכל "בוקר" ואילו מתנה היא פעולה "בלתי חוזרת". האפשרות לחזור ממתנה ניתנת במקרים קיצוניים ביותר. גם במקרה שבו קיימת להורה עילה לחזור בו ממתנה, כמו לדוגמא: "התנהגות מחפירה", הורה בגיל מבוגר צריך להשקיע תעצומות נפש ולהוציא הוצאות משמעותיות ולהגיש תביעה בכדי לנסות להפוך את הקערה על פיה, בכדי לבטל את המתנה בעילות של טעות, הטעיה, התנהגות מחפירה, הפעלת סעיף הביטול בהסכם המתנה, דבר שבתי המשפט מאפשרים, כאמור, במקרי קיצון בלבד.
בפועל, ברוב המקרים הורים לא מגישים תביעות כנגד הילדים, גם כאשר הם מרגישים שנעשה להם עוול. לעיתים הנחלה הועברה במתנה לפני שנים רבות וכעת המציאות השתנתה וההורים מבקשים לתקן את "טעויות" העבר והילדים כמובן לא יאפשרו את החזרה מהמתנה. וכך ההורים משלימים שלא בטובתם עם המצב ונותרים עם לב כבד שלא מניח להם עד סוף ימיהם.
אני חוזר ומדגיש – אל תסכימו לבצע העברה במתנה של הנחלות לילדים – תערכו צוואה!
סיפור מחדר הגישור:
לאחרונה הגיע לשולחן הגישור סיפור על אמא בתיה שהעבירה במתנה את הנחלה לביתה עדי. הנחלה נרשמה רק ע"ש הבת ולא ע"ש החתן יאיר. בנחלה מתגוררת האמא וכן ילד נוסף עם משפחתו.
בתיה אהבה את יאיר החתן מאוד, קיבלה אותו בזרועות פתוחות והתייחסה אליו כמו אחד מילדיה. המשפחה חיה בהרמוניה במשך תקופה ארוכה, עד שיום אחד ללא כל התראה, החליטה עדי להתגרש מבעלה יאיר. בתיה קיבלה את הבשורה בצורה קשה מאוד ומצבה הנפשי התדרדר מיום ליום, המלחמה בין עדי ליאיר הלכה והתעצמה כמו כדור שלג ובתיה היתה שם לחזות בכל האימה שהתרחשה בתוך הנחלה.
תוך כדי התהליך של הגירושין יאיר נאטם והחליט לטעון כי הוא זכאי למחצית מהזכויות בנחלה למרות שהוא לא רשום כבעל הזכויות. כאשר הזכויות הועברו במתנה לעדי הוסבר לבתיה שיש לערוך הסכם ממון בין עדי ליאיר, אך עדי סירבה בטענה כי ההסכם עשוי לערער את היחסים עם יאיר והיא עמדה בתוקף על כך שלא ייערך הסכם ממון. הסיכונים הוסברו לבתיה בטרם בוצעה ההעברה והיא הסכימה לחתום על המסמכים והיתר הוא היסטוריה.
הנחלה שווה 8 מיליון ₪ במושב במרכז הארץ ויאיר דורש לקבל מעדי מחצית מסכום הברוטו של הנחלה כלומר - 4 מיליון ₪ - כספים שלא קיימים בידיה, והתוצאה היא שבתיה עומדת לאבד את הנחלה וכך גם הבן שלה ומשפחתו שגרים בנחלה.
הזוג יוצא למאבק אימים על הנחלה. המאבק מאיים על עתיד של ילד נוסף שמתגורר שנים רבות בנחלה עם משפחתו ועל אמא שגילה מעל שמונים שנה שחווה מלחמה בלתי אפשרית בין ביתה לבין החתן (לשעבר) שלפני רגע סעד על שולחנה וכעת הפך את הנחלה למזבח שעליו הוא הולך להקריב את חמותו (לשעבר) ואת משפחתה.
הצדדים הגיעו להליך גישור - הפגישה הראשונה עם הצדדים - עדי, יאיר ובתיה היתה מאוד טעונה. צעקות אימים התעופפו בחדר ללא כל רסן, כל אחד פרק את כל המטענים שהוא צבר במשך תקופה ארוכה מאז החל המשפט על עתיד הנחלה.
החלטתי לפגוש את יאיר לבד. האסטרטגיה היתה להציב בפניו מראה ולהראות לו מה הדרישות שלו עשויות להביא בסופו של יום על המשפחה. הבהרתי לו שאין כל אפשרות שעדי תשלם את הכספים לפי הדרישות שהוא מעלה וציירתי לו את המשפחה לאחר המכירה של הנחלה ככל והוא יזכה בהליך המשפטי. כפי שאתם כבר מבינים, זה לא עזר, יאיר היה אטום, הוא עמד על שלו ולא ניתן היה לחדור ולו סדק קטן בחומה גבוהה מאוד שהוא בנה סביבו במשך שנים.
השאלה כעת היתה – ממתי החומה החלה להיבנות ומהי הסיבה?
הזמנתי את יאיר לפגישה שניה - בפגישה החלטתי לבחון את העבר המשפחתי של יאיר. בדקתי מה היה שם עם ההורים והאחים, חברים ובני משפחה, בכדי לנסות לעלות על "המתלה" בנפש שיסייע לסדוק את החומה.
בכדי שתבינו במי מדובר - יאיר הוא אדם עם פנים חזקות, גבוה, אסרטיבי, עם ניסיון חיים "חתול רחוב" ניסה לבחון איפה אני מנסה להתקיל אותו, התשובות שלו מתחמקות, עונה בשיקול דעת לשאלות ומנסה לא ליפול בלשונו. בתקשורת של יאיר היה חסר דיבור רגשי, התשובות קורקטיות בלי הרחבה. יאיר סיפר לי על היחסים שלו עם אמא. יאיר הוא הבן הבכור, יש לו אח קטן ממנו בעשר שנים. הבחנתי בין השורות שכאשר יאיר מדבר על אחיו, עולה קנאה וטון הדיבור משתנה.
לאחר שעתיים של שיחה עליתי על המתלה – אמא של יאיר אהבה את אחיו הצעיר אהבת נפש והזניחה את יאיר. הוא בנה לעצמו חומות ענק החל מגיל 10 ואילך וזה מלווה אותו עד היום. במשך שעתיים נוספות שוחחנו על היחסים במשפחה של יאיר, על אבא, אמא ואחיו הצעיר ולאט לאט יאיר נפתח והחל להפגין רגשות.
כעת הבנתי את הבעיה – יאיר פגוע מאז שהוא ילד, אמא אכזבה אותו וגרמה לכך שכיום בגיל ארבעים וחמש הוא לא יכול להבחין ברגשות של הקרובים אליו. קוראים לתופעה הזו
"נכות ריגשית" - אדם מהסוג של יאיר לא מבין איזה הרס הוא יכול להביא למשפחה של אשתו, הוא לא יכול להרגיש את ההרס, הוא יכול לראות עובדות, הוא לא מרגיש את התוצאה של המעשים שלו ולכן הדיון על כסף אצל יאיר הוא עקרוני ברמה של "הדרך שלי או דרך בית המשפט". אודי לא רואה אמא מבוגרת שיהרסו לה החיים, הוא לא רואה את האח של אשתו לשעבר שיאבד את כל חייו, הוא ראה את חלקו בנחלה ומעבר לכך המסך נסגר.
פגישה שלישית עם יאיר החלה בחיוך. יאיר חזר אלי לאחר שהוא חשב רבות על השיחה האחרונה שלנו. יאיר התחיל להביע רגש, הפנים שלו היו הרבה יותר רגועות ומפויסות, השיחה על העבר פתחה פתח לדיון רגשי על הנחלה. הייתי חייב לדבר איתו על הנחלה מהצד של הרגש, כי יאיר הוא אומן בדיבור פרקטי על כסף ושם הייתי מפסיד אותו. יאיר הסביר לי שהוא חשב על הדברים, הוא הבין שהנחלה היא "נחלה משפחתית", הוא נזכר שיש לו ילדים משותפים עם עדי, שיש אמא מבוגרת שנתנה את החיים שלה לנחלה ולמשפחה ואהבה אותו אהבת אמת. הוא הצליח לעשות את האבחנה בין האמא שאכזבה אותו בגיל 10, זו שזנחה אותו ולא התייחסה אליו כשהיה ילד, לבין בתיה.
הוא הרגיש! לא רק הבין, שבתיה היא לא אותה אמא, היא אהבה אותו, והכניסה אותו לחייה ולנחלה כמו אחד מילדיה.
יאיר הצליח להוריד מסך על העבר ולראות את בתיה בצורה רגשית ולפתוח אליה את הלב, שם היה טמון הפתרון לסיפור הנחלה והמשפחה שהתפרקה. יאיר הסכים לקבל מעדי מיליון ₪ ועזב את הנחלה וכך בא הסוף לסיפור.
אעדכן אתכם כי יאיר בקשר עם עדי ועם בתיה ואת חג הפסח הם יחגגו ביחד סביב שולחן אחד באותה נחלה שהיתה יכולה להפריד ביניהם ולבסוף הפכה למקום שבו הם יתאחדו בליל הסדר.
תזכרו - מעשים שתעשו היום ישפיעו על עתיד המשפחה והנחלה ולכן תקפידו לבחון את הפעולות ותקדימו מחשבה למעשה.
חג פסח שמח!
